בהנהלת ש. צמח עבד בו שלש שנים כמדריך לגידול ירקות, ומאז עובר הוא בתחנת הנסיונות של הסוכנות היהודית ברחובות. חוץ מזה יש לו בשכונת שיינקין שבגבעתיים משק חקלאי ומשתלות לצמחי נוי.
את המשק שלו (10 דונם) מסר לקהק"ל בתור עזבון בחיים.
אחותו רחל ברעם עלתה השנה לארץ מארצות הברית.
יוסף שפרינצק
נולד במוסקבה (רוסיה) בשנת תרמ"ה (25.2.1885) ולאמו בלהה , למשפחת וסרמן ולאביו דב-בר (בעל תעשיה וזכות ישיבה במוסקבה, משכיל, חובב ציון ועוסק בצרכי ציבור)).
בעת גירוש היהודים ממוסקבה, עבר עם הוריו לקישינוב ומשעברה המשפחה לגור לוארשה, המשיך את לימודיו שם והושפע גם מרוח בית הוריו, שהיה מרכז לסופרים צעירים - עסקני הציונות ועסקני תרבות. רבה היתה השפעת אחותו הבכירה מניה שהיתה מהפעילות בתנועת חובבי ציון והציונית, היתה משוררת ופרסמה שירים ברוסית.
ממארגני הסתדרות "התחיה" שבראשה עמדו אז יצחק גרינבוים, זליג ויצמן ועוד . עבד זמן מה בהוצאת הספרים "אחיאסף" ובמנהלת השבועון "דער איד" ו"הדור", שבעריכת דוד פרישמן. בעת משבר אוגנדה השתייך הוא ו''התחיה" כלה ל"ציוני ציון" ושלא בנוכחותו נבחר בועידת ציוני ציון, שהתקיימה בוילנה - לחבר הועד המרכזי של ציוני-ציון ברוסיה.
בשנת 1904 נסע להשתלם בלימודים בברן שבשוייץ, אך נאסר על הגבול ע"י המשטרה הרוסית. לאחר ששוחרר, הוזמן לגרודנה להיות מזכיר הגליל הציוני, שבראשו עמד המורשה הגלילי בצלאל יפה (ראה כרך א', עמוד 269).
ב-1905 בא לקישינוב ופעל ביסוד תנועת ''צעיריציון" בדרום רוסיה ונבחר כנציגה לועידת ציוני רוסיה בהלסינגפורס. ב-1906 היה בין מנסחי הפלטפורמה של "צעירי-ציון" בקישינוב, ששימשה אחרי כן לעמוד התווך בבירור האידיאולוגי של "צעירי-ציון" ברוסיה כולה.
בחזרו לווארשה התמסר לפעולה תרבותית וציונית בקרב הנוער בפולין.
בתרס"ז נבחר לציר הקונגרס הציוני השמיני בהאג מטעם ציוני קישינוב ומאז נבחר כמעט לכל הקונגרסים ואח"כ גם לועד הפועל הציוני.
בקונגרס השמיני נפגש עם צירי "הפועל הצעיר" מארץ-ישראל יוסף אהרונוביץ ואליעזר שוחט ובמועצה המיוחדת של אנשי "הפועל הצעיר" וחברי "התחיה" ו"צעיר-ציון" ושני חברים מאמריקה - 15 איש ביחד - הונח היסוד בקשרי תנועת "צעירי-ציון" הפועל הצעיר.
כשחזר מהקונגרס פרסם בעתון "דאס אידישע פאלק" הוילנאי, בטאון מרכז ציוני רוסיה, מאמר תכניתי על "הפועל הצעיר". לרגלי צאת גליון הראשון של "הפועל הצעיר" בדפוס באותה שנה, נאסר ע"י המשטרה הצבאית הרוסית וישב במבצר ורשה שבעה שבועות. לאחר ששוחרר, נסע בשנת תרס"ח, ללמוד רפואה באוניברסיטה האמריקנית בבירות. בימים ההם קמו ברוסיה תנועה לבכר את הלימוד בבירות ודרך הקולג'ים בבירות להכיר ולהתודע אל הנוער הערבי - שלמדו בקולג'.
בדרכו לבירות התעכב מספר חדשים בקושטא. אז היו ימי אביב המהפכה של הטורקים הצעירים ושם נפגש תכופות עם ראשי הציונות, דוד וולפסון , מנחם אוסישקין, נקום סוקולוב, זאב ז'בוטינסקי, ויקטור יעקובסון ואחרים.
אולם אחרי שבילה זמן קצר בקולג, האמריקני בבירות, נתבע ע"י "הפועל הצעיר" בארץ להפסיק את לימודיו ולהתמסר לעניני "הפועל הצעיר" כמזכירו וכמנהל עניניו ועלה לארץ בתרס"ח (1908).
בתרס"ט היה ממיסדי קלוב הפועלים ביפו והיה ראש הפעילים בו יחד עם א. ינאי (כיום איש נהלל).
תוך התמכרות לעניני העבודה העברית והפועל העברי, הקדיש תשומת לב מיוחדת לעליתם וסידורם של התימנים במושבות, שעליתם התחדשה אחרי בקורו בתימן של שמואל יבנאלי. הקשר הזה עם עלית תימן נשמר כל הימים.
משך שנים בעמדו בהנהלת "הפועל הצעיר" שימש גם כחבר מערכת כלי המבטא של התנועה בהוצאותיו השונות.
בקונגרס ה-11 בוינה (תרע"ג) עלה בידי "הפועל הצעיר" ביזמתו לרכז סיעה של 26 צירים - אנשי ארץ ישראל מחברי "הפועל הצעיר", שנבחרו בארצות שונות בגולה ויחד עם צירי "צעירי-ציון", היוו סיעה מאוחדת בת 41 חבר. בימי הקונגרס הזה הופיע "הפועל הצעיר" בוינה.
אחרי הקונגרס הזה, נסע לפעולה ארגונית לרוסיה, ביקר ב-39 ערים והידק את הקשרים בין "הפועל הצעיר" ו"צעירי ציון" שבגולה ובין חלוץ ההגשמה של צבור הפועלים בארץ.
במלחמת העולם הראשונה השתתף בארץ כנציג צבור הפועלים בהנהגת פעולות העזרה לישוב ועמד בראש פעולות עזרה שונות לצבור הפועלים יחד עם המנוח דוד בלון-בלומנפלד (ראה כרך גי, עמוד 1410).
מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנת תר"פ חידש את המאמצים להקמת התנועה העולמית "הפועל הצעיר - צעירי-ציון".
כבא-כח "הפועל הצעיר" יחד עם ד"ר הוגו שמואל ברגמן, כבא-כח התנועה בארצות מערב אירופה ואליעזר קפלן כמנהיג צעירי-ציון ברוסיה הביא לידי התכנסות ועידת פראג הידועה, שבה הוקמה ה"התאחדות", שתפסה מקום ניכר ומשפיע במערכת הכוחות הפעילים בהסתדרות הציונית, בקונגרסים,