Volume 4

Page 1613

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

כתוב בסגנון חי ובהרצאה משכנעת, מסוגלת לעורר ענין בקוראים, ולכן נתן לו מקום אך את שמו וכן מ"שאלה לוהטת" ל"שאלה נכבדה", והוא הופיע בחוברת ניסן תרל''ט של "השחר" בחתימת אליעזר בן-יהודה , ומאז השתמש כותבו אך ורק בשם זה וזנח לגמרי את שמותיו הקודמים פרלמן ואליאנוב , ומאז נעשה למבשר הלאומיות המעשית, שעליה להביא לתקומתו המדינית של עם ישראל על-ידי תחית העם, הארץ והשפה העברית.

בעוד הוא מתכונן להביא את עמו וללמוד לרפא חולים. חלה הוא עצמו במחלה קשה. כפי שסבורים ירש את הנטיה לשחפת מאביו (שמת בן 40), ובהיותו מתפרנס בדחקות בתרגומים מצרפתית לרוסית, עובד ולומד למעלה מכוחותיו, ולקנות פחם להסקה בחורף לא השיגה ידו, הצטנן והתחיל גונח דם ועמד על ההכרח להפסיק את לימודיו ולעבור לארץ חמה. נסיונו במכתב אל קארל נטר , לקבל משרה או עבודה במקוה ישראל, לא הביא תוצאות מיד, רק עצה שיכנס ללמוד בבית המדרש למורים של "אליאנס" ("בית-המדרש המזרחי" להכין מורים לבתי הספר של החברה בארצות המזרח), - ואחרי שיוסמך בתור מורה יוכל לבוא ללמד במקוה ישראל. בבית מדרש זה שמע בראשונה מפי הפרופ' יוסף הלוי הרצאות בעברית לתלמידים בני ארצות-מזרח שונות, שאין להם שפה משותפת אחרת, חוץ מהצרפתית, אך להרצאת לימודי היהדות לא רצה הלוי להשתמש בה, והוא אף חידש בה מלות. משגברה עליו מחלתו הוכנס לביתהחולים רוטשילד בפאריס. שם נפגש עם א. מ. לונץ מירושלים, שחלה בבואו לפאריס, ושמע מפיו שבירושלים משמשת השפה העברית אמצעי קשר יחידי בין בני העדות השונות מארצות המזרח והמערב, ואף מצא חן בעיניו הנסיון לדבר עם לונץ עברית בהברה הספרדית. משלא הוטב מצב בריאותו נשלח על חשבון הבארון בנימין רוטשילד להבריא בחורף תרמ"א באלג'יר, ושם הוכרח לדבר עם חכמי הספרדים בעברית בהברה הספרדית, מאין להם לשון משותפת אחרת.

מאלג'יר הוסיף לשלוח מאמרים ל"השחר", ל"המגיד" ול"החבצלת" שבירושלים (בו פרסם עוד בתר"מ שלשה מאמרים על שאלת החינוך, בהם דרש להנהיג את העברית כשפת הוראה לילדי האשכנזים והספרדים בארץ-ישראל כדי לעשות את שני השבטים לעם אחד), וכשחזר בסוף החורף לפאריס ובלבו החלטה גמורה לעלות לארץ ישראל, כתב להרי"ד פרומקין בדבר עבודה בעתונו וקיבל ממנו הבטחה שיתן עבודה בתור עוזר לעורך בשכר מועט, לפי היכולת הדלה. אז כתב לשנ"ה יונאס ולבתו דבורה, מורתו לשעבר, והציע לה שתצטרף אליו בתור חברתו בחיים למסע ארוך מאד אל ארץ-ישראל עברית וחפשית, מסע שימשך עוד זמן רב אף אחרי שיגיעו אל הארץ. (על דבורה ראה כרך א', עמוד 246). בהמתינו לה בוינה כבר הודה לו סמולנסקין בצדקת

הצד המדיני שברעיון הלאומי, שכן לפני חדשים מעטים, באחרון של פסח תרמ"א, כבר החלו "הסופות בנגב" (הפרעות בדרום רוסיה), שפקחו גם עיני רבים אחרים לא להאמין עוד בעתיד היהודים בגלות וחוללו את תנועת ביל"ו והעלית הראשונה.

מוינה נסע עם דבורה דרך גאלאץ ואיסטמבול למצרים, ובאניה כבר התחיל ללמדה ראשית דיבור עברי בחיי יום-יום, כי בארץ לא ידבר עמה בשפה אחרת, ואחרי כניסתם לחופה בסידורו של הרב בן שמעון בקאיהיר הגיעו לארץ באחד הימים הראשונים של שנת תרמ"ב ועלו מחוף יפו להשתקע בירושלים. בירושלים הסתגל למנהגי המקום. גידל זקן ופיאות והתלבש לפי האופנה המסורתית של הישוב האשכנזי הישן, ואף אשתו כמוהו וגם פיאה נכרית חבשה לראשה, ושמרו את חוקי הדת. אמנם היו בהליכותיו מעשים מתמיהים. קודם כל - ויתורו על הנתינות הרוסית וקבלת הנתינות הטורקית, בו בזמן שכל בעל נתינות זרה נחשב כיחסן, מופקע מהשליטה השרירותית של הפקידות והמשטרה הטורקיים. ביחד עם חילוף הנתינות החליף גם את שמו ומאז נקרא גם רשמית בשם אליעזר בן-יהודה . שנית - אותה עקשנות משונה לדבר רק ב"לשון הקודש", ואפילו עם אשתו דיבר בחדשים הראשונים יותר בשפתאילמים, ברמיזה, מאשר בלשון חיה. אבל בזרות זו לא היה כדי להרגיז. עקשן אחד ללשון הקודש כבר קדם לו, ובכלל היו בירושלים אנשים מהדרים ביותר באיזה דין או מנהג, ובכן נוסף עליהם עוד אחד. על כל פנים שמר בקיצוניות בלתי מצויה על שמו העברי (כשנשלח אליו סך 100 רובל באמצעות הקונסוליה הרוסית על שם אליאנוב , ויתר על הכסף ובלבד שלא יצטרך לחתום בשמו הרוסי) וביחוד על "שגעונו" לא להגרר לדיבור בלשון הסביבה אלא אך ורק בעברית, וכשנולד בנו הבכור (איתמר בן-אבי ) לא הרשה להשמיע בפניו אף מלה בלועזית. כשהעירו לו, כי הבדידות הלשונית של הבן עלולה לעשותו למטומטם לכל ימיו, השיב, כי כדאי להקריב את עתידו של בן אחד למען החיאת לשון האומה כולה. הראשון שנאות לדבר עברית אתו ועם אחרים היה הרי"מ פינס ובמשך הזמן גדל מחנה העברים עד שהתפשט על פני כל הארץ.

בשנתו הראשונה בארץ יסד ביחד עם פינס, דוד ילי ן, יוסף מיוחס, ד"ר מזיא ואחרים את האגודה "תחית ישראל", שמטרתה היתה להחיות את העם והארץ עלידי תחית הלשון והספרות והתרבות והחינוך בעברית, התישבות חקלאית, ביטול ה"חלוקה" ופרודוקטיביזציה של הישוב. אך אגודה זו לא התקיימה זמן רב ולא הספיקה לעשות מעשים שירגיזו את ראשי הישוב.

מאז בואו עבד במערכת "החבצלת". בשנה השנית, בתרמ"ג, הוציא ספר לימוד לידיעת ארץישראל בשם "ארץ ישראל". בתרמ"ד הוציא חוברות אחדות של הוספה חדשית ל"החבצלת שנקראה "מבשרת ציון". בתרמ"ה הוציא ביחד עם ר' ראובן ריבלין

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1613). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1613