Volume 4

Page 1736

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

מנחם מנדל וולמן

נולד בסקאז'ישוב, פולין, כ"ב שבט תרי"ד (1854), לאביו אליהו ולאמו אסתר בת ר' שמחה נגיד מגניבשוב. למד בחדרים ובישיבות והגיע לידיעה רבה בתורה.

נשא לאשה את סימה בת ר' ישראל יצחק פלדפויגל מקונסקובולה, פלך לובלין (פולין).

שנים רבות עסק בהוראה בוארשה והיה פעיל בתעמולה למען חיבת ציון ואח"כ למען הציונות, ביחוד

בחוגי החרדים, והיה מראשי המזרחי בפולין. מתוך בקיאותו הרבה בשני התלמודים ובמדרשים הגיע להישגים חשובים בחקר תולדות ישראל וארץ-ישראל וביחוד בחקר ירושלים הקדומה. פרסם את מחקריו ב"הצפירה" בתקופת עריכתם של חיים זליג סלונימסקי (חז"ס) ונחום סוקולוב , בקובצי "ירושלים" של א. מ. לונץ ועוד. ביחד עם החוקרים הרב ד"ר ש.א. פוזננסקי וח. י. בורנשטיין היה חבר הועדה לשיפור הספרית הגדולה שליד בית הכנסת לנאורים שברחוב טלומאצקה בוארשה.

אחרי החלימו ממחלה אנושה נגש לכתוב בתרע"ה את ספרו "תקופת ישעיהו וחזיונותיו", ספר שמשך אליו את תשומה לבם של גדולי ישראל ובראשם ח. נ. ביאליק.

אחרי מלחמת-העולם א' נתמנה למורה בביהמ"ד הממשלתי למורי דת ישראל בוארשה (בהנהלת הרב ד"ר ש.א. פוזננסקי) ובביהמ"ד לרבנים "תחכמוני" מיסודו של המזרחי. באותן השנים חיבר את ספרו "מסתרי האגדה", בו גילה הרבה חריפות וכח-אמצאה בהסברת אגדות סתומות ותמוהות שבתלמוד ברמזים של שפת מחתרת, להסתירם מבלשי השלטון הרומאי, וחלקו הראשון של הספר יצא בוארשה.

אחרי התאלמנותו עלה לארץ בסוף 1925 וכאן המשיך בעבודה ספרותית-מדעית בכתיבת ספרים ובפרסום מאמרים ומחקרים ב"מזרח ומערב" של א. אלמליח , "העולם" ועוד, היה פעיל באגודת "עונג שבת" והשתתף בועדת השמות לישובים החדשים מטעם הקה"ק. במלאות לו 75 שנה הוציא ועד היובל, בראשותו של ח. נ. ביאליק את ספריו "מסתרי האגדה" (חלק ב') ו"תקופת ישעיהו וחזיונותיו", ובהוצאת שטיבל יצא

בתרצ"ט ספרו "מחקרי ארץ" (מאמרים ומחקרים בידיעת ארץ-ישראל). השאיר בכתב-יד את הספרים "ירושלים העתיקה", "הנביאים והכהנים'', "פרושים וצדוקים" ו"לחקר סגנון המשנה".

נפטר בתל-אביב. י"ב טבת תרצ"ד ונקבר בביתהעלמין הישן.

צאצאיו : יהודה לייב (ראה בכרך זה), חנה אשת ליב אלבק (אחיו של פרופ' חנוך אלבק), נחום (היה מורה בוארשה ונספה עם משפחתו).

אליהו מאיר ברלין

נולד במוהילב ע"נ דניפר (רוסיה הלבנה), י"ד אדר תרכ"ו (1866), לאביו אברהם (משכיל אמיד) ולאמו טויבה בת יצחק (מצאצאי אלה שבזמן ניקולאי הראשון היו כלואים הרבה שנים בבית הסוהר בקשר לדיבת עלילת דם. אליהו נקרא גם בשם מאיר , ע"ש הקדוש מאיר בן בנימין ברלין, שנדר נדר בישבו בבית הסוהר, שאם ישאר בחיים, יעלה ירושלימה - למות בה, וזכה להגיע ולהקבר בהר-הזיתים).

קיבל חינוך יהודי באופן פרטי. גמר גימנסיה רוסית ומחלקה למשפטים באוניברסיטת מוסקבה. (באותו זמן נתפרסם חוק השולל מיהודי להרשם כעורך-דין או עוזר לעורך-דין). לפי החוק הרוסי רכש לו בהשכלתו הגבוהה זכות לדור בכל רחבי רוסיה, אף מחוץ ל"תחום המושב" שרק בו הורשו יהודים רגילים לדור. בזכותו זו השתמש להשתקע בצאריצין שעל הוולגה התחתי (כיום סטאלינגראד), יסד בית-חרושת לנסירת עצי בנין מעצי הרפסודות שהושטו על פני הנהר מיערות הצפון, עסק גם בקבלנות בנין אצל הממשלה הרוסית, הצליח בעסקיו וזכה לכבוד כללי בגלל היושר שבמשאו ומתנו, ביסס את מעמדו בין כל יהודי המקום, בחיי החברה של האינטליגנציה הרוסית, ובשנת מהפכת 1905 הצטרף למפלגת קונלטיטוציונים-דמוקרטים (קד"טים) ונבחר בתור אחד מבאי-כח המקום לבחירת חברי הדומה הרוסית הראשונה.

נשא לאשה את ציטה בת אליעזר פוליאקוב (נפטרה בכ"ז תמוז תרצ"ח ונקברה בהר הזיתים בירושלים).

הצטרף אל הציונות בשנותיה הראשונות וכן ל"חובבי ציון" ובהשפעתו הפכו רוב יהודי המקום לציונים. לא פעם אחת היה יוצא למסעי ארגון ותעמולה ציונית - בהיותו סגן המורשה של ד"ר יחיאל צלינוב באזור זה. נבחר לציר לכמה קונגרסים ציוניים והצטרף בקונגרס הציוני החמשי ל"פרקציה הדמוקרטית" שבהנהגתו של ד"ר חיים ויצמן.

בקונגרס החמשי בבזל היה נמנה בין אומרי הלאו בשאלת אוגנדה, וכאשר כל אומרי הלאו נתכנסו אז בחדר מיוחד, לדון על המצב החדש הקשה שנוצר בעקב ההחלטה, הופיע לפניהם הרצל ופניו חורים והזכיר להם את העובדות ששום דבר שדרשו ממנו בקונגרס או בועד הפועל הציוני - לא הזניח מבלי להוציאו לפועל, ולא עליו האחריות בעד זה שלא תמיד המאמצים הנ"ל הביאו לתוצאות הרצויות, ומהצד השני פנה לנאספים בשאלה, אם כל אחד ואחד מהם, וכל התנועה עשו את הכל מה שההחלטות של הקונגרסים הטילו עליהם, והזכיר בין

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1736). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1736