Volume 4

Page 1831

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

רבות לפני קום צורת התישבות זו. השתתף בעריכת הירחון "השדה" בראשיתו ואח"כ במאמרים בו ובחלק החקלאי של השבועון "בוסתנאי". הכניס את הפרות

הדמשקאיות למשק העברי ואת מטעי הציטרוסים לגליל התחתון. פרסם הרבה מאמרים מקצועיים ומחקרים מקיפים על הצמחים והחקלאות הקדומה בארץ-ישראל ואת הספרים "צמחיאל" (אגדות מקוריות על צמחי ארץ-ישראל), "צמחי הדלועים בארץ-ישראל" (תרצ"ז), "אוצר הצמחים" (הוא "אנציקלופדיה ליגבות ולגננות" בלוית ציורים ותמונות, יוצאת חוברות-חוברות בפורמאט גדול ובהידור. ועד עתה יצאו ממנה כ-608 עמודים. ובתרצ"ח קיבל בעדו מאת עירית ת"א את פרס ביאליק לחכמת ישראל.

בשנת 1943 קיבל פרס מעירית ת"א על שם יוסף אהרונוביץ.

צאצאיו: אמנון (חקלאי , שירת בצבא הבריטי ובצבא הגנה לישראל), נעמי אשת עזרא אילון (קצין בצבא הגנה לישראל, והיא ציירת ומורה בהרצליה).

אליהו שלמה זלמן בסאן

(הנודע בכינוייו: ר' אלי' זלל'ס, ר' זלמן דוקטור) נולד בוילנה, פולין-ליטא, בשנת תקע"ב (1812), לאביו ר' משה בנו של ר' צדוק, שהיה מתלמידיו וממקורביו של הגר"א, ובהשפעתו הצטרף לתנועת "חזון ציון" שיסדו תלמידי הגר"א בשילוב ובווילנה וביתר קהלות מדינת רייסין (רוסיה הלבנה) במצות רבם ועלה ארצה עם בנו ר' משה ומשפחתו בשיירת העולים תלמידי הגר"א, שנסעו קרוב לשנה בטלטולי דרכים ובאניות-מפרש והגיעו לחוף עכו סמוך לראש שנת תק"ע והתישבו בצפת. בין העולים במשפחה היה גם הנער אליהו שלמה זלמן שהמשיך את לימודיו בישיבה בצפת.

אחרי בואם עבר האב הזקן ר' צדוק ירושלימה בין העולים האשכנזים-הפרושים הראשונים שיסדו את ישובם שם, ובנו ר' משה נשאר עם משפחתו בצפת,

ושם גדל בנו הנ"ל, למד תורה ונשא אשה. בעת הרעש הגדול בצפת בשנת תקצ"ז נהרגו אשתו ושני בניו של אליהו שלמה זלמן ורק הוא לבדו ניצל בנס ואח"כ עבר לירושלים.

עם שקידתו הרבה בתורה הצטיין גם במלאכת כלי מתכת מסובכים. הוא שעשה את המנעול והמפתח בעלי מבנה סודי לנעילת דלת הברזל של הבנין שהקים סיר משה מונטיפיורי על קבר רחל, לבל יוכלו גנבים לחדור לתוכו. כן עשה מלכודות-ברזל גדולות לתפיסת חיות בעלות גודל בינוני (תנים ושועלים וצבעים), ובעזרתן הציל את דרי שכונת "משכנות שאננים" (הראשונה מחוץ לחומה, שבנה משה מונטיפיורי מעזבון יהודה טורא מניו-אורליאנס) מאימת החיות שהיו משוטטות במגרש הפנוי שליד השכונה, וכן את בית-הקברות מהחיות שהיו מחטטות בקברים לשבור את רעבונן בבשר המתים. בכל לילה נצודה חיה במלכודות שהעמיד ותלה בהן חתיכות בשר. החיה היתה מתרוצצת בכלוב המלכודת עד שבאו אנשים בבוקר והמיתוה. ובראות יתר החיות את הסכנה שבביקור במקומות אלה, חדלו לבוא אליהם. פעם נסתם מעין השילוח והוא בהמצאתו פתח את המעין מתוך סיכון חייו. שמע זריזותו והמצאותיו הגיע גם לאזני אברהם פחה , שמשל אז בארץ בשם אביו חורגו מוחמד עלי שליט מצרים (עד שנת ת"ר). הפחה הזמינהו אליו והוקירהו, ובהיות דבריו נשמעים אצל הפחה, עלה בידו להשפיע עליו במקרים שונים לטובת היהודים.

נפטר בירושלים, כ"ד שבט תרמ"ב.

ראה את הערך של בנו - יהושע השיל יואל בסאן, בכרך ג'. עמוד 1456.

ד"ר פנחס וייל

נולד בקיוב, אוקראינה. בשנת תרנ"ג (6.3.1893), לאביו הרב אהרן זאב (ראב"ד בקיוב 44 שנה; מחבר ספר שאלות ותשובות) ולאמו אסתר בת יצחק לוינסון (מצאצאי שאול וואהל, מלך פולין ליום אחד לפי המסורת).

קיבל חינוך מסורתי, אח"כ השתלם בהשכלה כללית, למד רפואה בז'נבה בשנות 1913/18 והוסמך לד"ר לרפואה. היה יו"ר אגודת הסטודנטים הציונים "השחר" בז'נבה ואחרי גמרו את לימודיו היה רופא עוזר ומנהל זמני בבית המרפא לחולי שחפת לקנטון ז'נבה.

ב-1919 נשא לאשה את עטיל בת גדליהו רחמילביץ.

עלה לארץ ב-1924 והמשיך לעסוק במקצתו ומ-1929 ואילך הנו מנהל בית-החולים הארצי לחולי ריאה בצפת (שבתקופת מלחמת המולדת הועבר זמנית לזכרון יעקב).

נוסף לעבודתו הרפואית היה פעיל בחיים הצבוריים של צפת כסגן יו"ר ועד הקהלה, סגן ראש המועצה העירונית, יו"ר הלשכה לעזרה סוציאלית, חבר הועדה הבין-עדתית לפיתוח צפת, חבר הועד למען צפת. יו"ר הליגה למלחמה בשחפת, יו"ר הועד המקומי של קרן

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1831). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1831