כת של אכר. בלימודים דבק ביותר לידיעת הארץ, המורה במקצוע זה ידע לחבב על הילדים את המקצוע, היה משלבו בפרקי תנ"ך והיסטוריה וממחישו על ידי טיולים.
יסד בכפר את ה"מכבי הצעיר". על "הגנה" במובן צבאי כמובן שלא דובר עוד אז בכפר, אבל היה היו התנגשויות בודדות בין הנערים הצעירים ובין רועים ערבים שהיו פושטים על שדות היהודים. והקרבות הראשונות אשר נהל יגאל, היו במקלות ואבנים.
מפנה ראשון חל עם ביקורו של יצחק שדה (כעת אלוף צ.ה.ל.), בכפר. היתה זו שנה ראשונה למאורעות (1936). שדה אירגן אז את פלוגות השדה (פו"ש) להגברת יעילותה של ה"הגנה". אסף קבוצה של נערים בכפר ובלילה יצא אתם לסיור בשביל בו היו באים המתקיפים הערביים. סיור ליל נועז זה (באופן יחסי לאותם הימים) השאיר רושם בל ימחה על יגאל, והוא הפך להיות חוליה ראשונה ביחסיו עם "הזקן" (כנויו של שדה בפלמ"ח). נכנס לבית ספר כדורי. אך לא ניתן לו ללמוד ללא הפרעות. לשמע התנפלות רועים ערבים על כפר מולדתו, חש לעזרתו, עמד בראש קבוצת תלמידים ופועלים מזויינים במקלות ויצא נגד הפושטים. הללו הזעיקו עזרה והתלקח קרב. הערבים גורשו. לאחר שרבים מהם נפצעו, אך כתוצאה מכך הוא עם מספר חברים נאסרו והושמו בבית הסוהר בטבריה. במשפט הגן עליהם עו"ד חוטר-ישי והם שוחררו.
אי אפשר היה עוד בגלל המצב להמשיך בלימודים, אף כי הוא היה מבין התלמידים המצטיינים. בימי לימודיו בבית הספר כדורי הצטרף לנוער העובד ובשנת 1937 יצא לגינוסר. היה בנוטרות, הגיע לדרגת סרג'נט. עבר קורס למפקדים ב"הגנה" ועם בואו לגינוסר נתמנה למפקד פלוגת השדה (פו"ש) בגליל התחתון (אשר המשמר-הנע היווה את הגרעין שלה), ובראש יחידותיו היה יוצא למארבים ולפעולות עונשין.
באחת הפעולות האלה בשנת 1938 הצליח לחסל כנופיה ערבית שהיתה מבריחה נשק מסוריה בסירות על פני הכנרת. אחד המבריחים, בן למשפחה ערבית מכובדת, נהרג בהתנגשות זו. למרות היותו סרג'נט של הנוטרים - נאסר, אולם שוחרר כי הוברר שפעל בתפקיד והוכח כי היתה זו פעולה נגד מבריחים.
בתקופה זו (1938) נשא לאשה את רות בת אפרים אפיסדורף. עם תום תפקידו בנוטרות (התחלת 1939) נתמנה למפקד החי"ש במחוז הגליל (כולל: הגליל העליון, התחתון, עמק הירדן). ניהל כמה קורסים למפקדי כתות ונשלח להדריך קורס למפקדי מחלקות (קורס זה ידוע - כקורס המ"ג). הקורס התקיים ביבנאל, אולם נודע שהמשטרה הבריטית שמה עין עליהם והוחלט להעבירו לעין חרוד. בכדי למנוע תואנה מידי הבריטים (שרצו אז לחסל את הנוטרות) הורכבה ע"י מפקד הקורס רפאל לב, יחידה אחת אך ורק מנוטרים. עליו הוטל להעבירם ואמנם הצליח בכך, בשעה שכל יתר משתתפי הקורס (ארבעים ושלשה במספר) נתפשו ונכלאו. יגאל התפטר מהנוטרות, חזר לגינוסר, ניצל את יחסיו הטובים עם הערבים עד כדי כך ששבעה מוכתרים מהם השתדלו לטובת שחרור המ"ג.
הוא מתמסר למשק. אך עדין לא שככו המאורעות. חמור היה מקרה ההתנקשות בין גינוסר לכפר אבושושה. הערבים עצרו את מי המעיין ששני הכפרים היו משתמשים בו. יגאל יצא בראש יחידה של נוטרים, חברי גינוסר. בקרב נהרגו 4 ערבים, ובתוכם מוכתר הכפר אבו שושה (כאמיס אל-רוטאני). כל ערבי הכפר נמלטו והיחידה היהודית כבשה לשעות מספר את הכפר הנטוש. השלטונות ערכו משפט צבאי נגד הנוטרים. שמו של יגאל לא נמסר אז לשלטונות, כי אסור היה לו להשתתף בפעולה בראש יחידת הנוטרים בזמן שלא היה נוטר עוד.
כעבור זמן נחתמה בעזרתו "ברית שלום" עם ערביי אבו-שושה ומאז שררו יחסי שלום ביניהם. נקרא לשוב למשקו אשר נפגע ע"י מאסרם של טובי חבריו.
ב-1940 השתתף ב"ירח העיון" ברחובות בהנהלתו של ברל כצנלסון . זה שימש לו כבסיס רעיוני. בהזדמנות זו נפגש גם עם ישראל גלילי (מראשי ההגנה בארץ) בנען.
הגיעו הימים הגורליים של אפריל 1941. הוחלט על הקמת פלמ"ח בפיקודו של יצחק שדה ובשיתוף פעולה עם הבריטים להגנת הארץ מפני הפלישות הנאציות שאיימו אז על הארץ. שוב הופיע שדה , הסביר את ענין היחידה החדשה. הפו"ש חוסל. קיימת סכנת פלישה מסוריה הוישאית. יגאל הוא מראשוני המגוייסים לפלמ"ח. עמו יחד מתגייס משה דיין (ראה את הערך שלו בכרך זה. עמוד 1792).
הפעולה הראשונה של פלמ"ח היא הסירה עם ה-23 שלא חזרה ועד היום לא נודע גורלה. לאחר כך בא הסיוע לאנגלים בפלישה לסוריה. יגאל מסייר את הגבול הציוני לפני הפלישה. ביום המיועד לה, רוטל עליו יחד עם חילים אוסטרלים להשתלט על גשר הלי