ואילך שימש כיינאי ביקב ראשון לציון, הנהיג שכלולים ביקב, העלה את טיב היינות וטעמם, עד שנתפרסמו לשבח גם בארצות רחוקות, זכו למדליות ולתעודות תהלה בתערוכות האמבורג, ברלין ופאריס והפצתם גדלה והלכה באמצעות חברת "כרמל" בפולין ורוסיה ועל-ידי סניפים בכרכי מערב-אירופה.
השתתף בקביעות ב"האכר היהודי", שיצא בעריכת מנשה מאירוביץ כהוספה חדשית לעתון "הצבי" שבעריכת אליעזר בן-יהודה. התערה בחיים החברתיים והתרבותיים של המושבה, השתתף ביזמה ובפעולה ליסוד בית העם והרצה בו בקביעות על נושאים ממדעי הטבע. ביחוד הגדיל לעשות ביסוד התזמורת המקומית. שהיתה הראשונה במינה בישוב העברי החקלאי. ביחד עם א. מ. פריימן ממיסדי המושבה אסף כשלשים אכרים צעירים בעלי נטיה זמרתית, אימנם ולימדם וניצח עליהם ובי"ג חשון תרנ"ז חגגו ברוב פאר ושמחה את חנוכת התזמורת, שהיתה מנגנת בפני הקהל לעתים קרובות, וביחוד במוצאי חגים, וכן הוזמנה לערוך קונצרטים ביתר המושבות ובחגיגות והצגות במקוה ישראל ואף השלטונות הזמינות לנגן בהזדמנויות-חג ביפו ובירושלים.
בהיותו נוח לבריות ולא התערב בפוליטיקה ובסכמוכים נתחבב על כל התושבים, שרחשו לו תודה והוקרה על פעולתו התרבותית והאמנותית.
בעקב המשבר העולמי בשוק היינות, שגרם צמצום קטלני בתעשית היין בארץ ועקירת כרמים רבים פסקה עבודתו בראשון לציון והתושבים הצטערו מאד על צאתו.
בתרס"ב יצא לארה"ב, התישב באחוזה שרכש לו בסביבת ניו-יורק, ותוך געגועים לחזור לארצנו הגיע שם לזקנה מופלגת.
יוסף אברהמי (אברהמס)
נולד במולבה, פלך פלוצק (פולין), כ"ז כסלו תרנ"א (דצמבר 1890) לאביו יצחק טכנע אברהמס (סוחר באריגים) ולאמו רחל לבית וילצ'יק. למד בחדרים ובבית המדרש. בגיל 15 נסע לעבוד בוארשה ושם הצטרף אל ה"בונד" לנוער, אך במהרה התאכזב מהסוציאליזם האנטי-לאומי וכשחזר לעיירתו השתתף שם ביסוד סניף הנוער של "פועלי ציון".
בגיל 16 נסע ללונדון, עבד שם בבתי-חרושת והיה מעורב שם בחוגי הסוציאליסטים והאנרכיסטים. ב-1911 עבר לאמריקה והשתקע בבוסטון. שם עבד והתמסר לפעילות בסניף "פועלי ציון" כחבר הועד (עם אייזיק המלין, שלמה קנדל, שמעון גולדמן, נחום קרמר ועוד, וכן היה מזכיר הסניף של "נאציאנאלער ארבעטער פערבאנד" (איגוד הפועלים הלאומי).
ב-1917, כשהחלה בלונדון ההתנדבות לגדוד העברי, היה הראשון בבוסטון שהתנדב לנסוע ללונדון ולהצטרף לגדוד הזה. אך בו בזמן החלה תנועת ההתנדבות לגדוד מאמריקה ואז הצטרף לזה יחד עם צבי לוביא ניקר, אשר ואהרן אוסטרובסקי ועוד. והיה מעשרה הראשונים שעברו לקנדה להתגייס בפועל. נשלח עם הגדוד דרך לונדון לקאהיר, שם נפגש עם הגדוד הארצישראלי ופרסם את רשמיו בירחון של איגוד הפועלים הלאומיים באמריקה (באידית). השתתף בכיבוש מעברות הירח מצפון ליריחו ובהתקדמות עד א-סאלט.
עוד בגדוד השתתף בייסוד קבוצה חקלאית ובחורף תר"פ שוחרר מהגדוד ועלה עם קבוצת חיילים משוחררים בתגבורת לכפר גלעדי, ביניהם זישה מנדלבלאט (מ"תנובה"), נחום קרמר, דוד יזרעאלי, סוקר, א. שרף, דובינסקי (בעלה של חנה צ'יז'יק) וד"ר גרי , - ובבוקר יום י"א אדר, כשנשמעו היריות הראשונות מתל-חי. הוא היה האיש שהעיר את תשומת לבו של יוסף טרומפלדור שישב בחדר האוכל בכפר גלעדי על היריות הנשמעות מתל-חי. יחד עם טרומפלדור ועוד עשרה חברים חשו לעזרה והשתתפו בהגנת המקום עד הסוף.
מכפר גלעדי ירד עם החבורה לקבוצת מחנים ועבדו את משק מרחביה. שם היה ממונה על מחסן הנשק והתחמושת. ואחרי ששה חדשים להתישבות במרחביה, ב-1927 עזב את המקום ועבר לירושלים באופן זמני ושם היה מנהל עבודה בכביש בית-וגן ובכביש יריחו,