Volume 4

Page 1977

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

העולם ואותם אנשי התנועה שהסכימו לא לפעול נגד הבריטים בימי המלחמה באויב הגרמני המשותף שוחררו מן המעצר, וגם הוא בתוכם.

אחרי השחרור חזר לחיים אזרחיים ושימש כחבר הועד הפועל של הסתדרות העובדים הלאומית, ובמחתרת המשיר למלא תפקידים באצ"ל כקצין בשרות הידיעות, בהשגת כספים וציוד ונשק, ובתקופה מאוחרת יותר גם בהשתתפות בתכנון ובביצוע של פעולות נגד הבריטים. כינוייו במחתרת היו: ירדני, אברהם, שמעון, ברקאי.

נשא לאשה את רחל בת בנימין ימיני מפתח-תקוה.

ב-1944 נאסר על-ידי הבולשת הבריטית, בעזרתו של בלש יהודי ידוע, ישב עם חבריו חדשים אחדים במחנה המעצר בלטרון ואח"כ הועבר בתוך 251 הגולים הראשונים, חברי אצ"ל ולח"י, לאריתריאה ואחרי חדשים אחדים "למקום בטוח יותר" בסודאן. משם ברח עם יעקב מרידור (מפקד אצ"ל) ועם שמעון שייבה בהתחפשות בקצינים בריטיים, ואחרי ששה ימים נתפסו באטיבארה והוחזרו למחנה קארתאגו שבסודאן והבורחים נענשו בישיבה בצינוק. ושוב הועברה כל החבורה לאריתריאה. שם השתתף בחפירת המנהרה, בה ברח אח"כ בין 54 הבורחים ביום 29.6.46 (יום "השבת השחורה" בארץ) ונמנה על אותו חלק של החבורה שהגיע בראשות מרידור עד לקרבת הגבול החבשי. (ראה פרטים מלאים בערך יעקב מרידור בכרך זה) . הבריטים יצאו בתכונה רבה ברכב ובמטוסים לרדוף אחריהם, וגם שבטי ילידים וכלביהם גויסו בכסף לשרות זה. הבורחים נתפסו ונכלאו במבצר בלדיזרע. גם כאן החל מיד עם חבריו בחפירת מנהרה חדשה במסמר קטן ובידים (כי כלים ראויים לחפירה לא נתנום הבריטים להחזיק אצלם) ולמרות השמירה המעולה הצליחו לחפור מתחת לחטמם של הבריטים מבלי שירגישו בכך. אולם אחרי שבועיים הועברו למחנה העצורים והמנהרה שלא נשלמה נשארה בידי הבריטים.

השתתף בעזרה בכמה נסיונות לבריחה של המפקד מרידור וחבריו ועמד בתוקף נגד התנהגותם העצבנית של הבריטים, כשאבדו עשתונותיהם מהבריחות התכופות של ה"טירוריסטים" וחששו פן יבצעו מעשי טרור גם באפריקה.

ב-1947 הועבר עם החבורה למחנה גילגיל אשר בקניה. גם שם עזר בחפירת המנהרה ליציאת מרידור וחבריו ובטשטוש עקבות בריחתם, שנשארה חידה ללא פתרונים בעיני הבריטים.

ביולי 1948 הוחזר עם כל הגולים הביתה למדינת ישראל. נתמנה למנהל סניף ת"א של תנועת החרות ואח"כ נבחר למועצתה הארצית וניהל מצדה את מלחמת הבחירות לכנסת הראשונה באזור תל-אביב.

פרסם ב"המשקיף", בחתימת "ירדני" שורת רשימות מפרשת הבריחה מסודאן.

פרופ' יוליוס קליברג

נולד בזינגפלד (גרמניה), בתרנ"ז (10.7.1897) לאביו וילהלם (סוחר) ולאמו סופיה בת מאיר לבנבוים.

גמר בי"ס ריאלי בדיסלדורף (גרמניה) ולמד רפואה באוניברסיטאות: היידלברג, מינכן, בון, דיסלדורף, פרנפורט. קבל תואר דוקטור לרפואה (1920).

היה מרצה לרפואה פנימית באוניברסיטת פרנקפורט דמיין (דוצנט משנת 1929).

עלה ארצה בינואר 1930.

עד 1932 היה מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים "בקור חולים" בירושלים.

מ-1932 רופא-מנהל המחלקה הפנימית בביה"ח

"הדסה" ירושלים.

נתמנה לפרופיסור במחלקת הרפואה של האוניברסיטה העברית.

בשנת 1939 נשא לאשה את אני בת יוליוס שינדלר, מהמבורג.

פרסם מאמרים מקצועיים בשדה הרפואה הפנימית ומחלות סובטרופיות בעתונות רפואית בארץ ובחו"ל.

מייסד ועורך העתון הרפואי "פוליה מדיקה אינטרנה אורינטליה" משנת 1932.

פרסם בגרמנית את הספר: "חמרי מזון מלאכותיים וחלבונים חמוצים" (הוצ' אנקה שטוטגרט, 1930).

בתו: שולמית.

נחום ירושלמי (ירוסלימצ'יק)

נולד בניקולייב (רוסיה), ט"ו באב תר"ן (16.8.1890) לאביו חיים זלמן (חרש ברזל), ולאמו חסיה.

קבל חינוך בבית הספר העירוני ובגימנסיה המשלתית הרוסית בניקולייב.

עסק בפעולה ציונית, ייסד את אגודת "צעירי ציון" במקום. השתתף בפעולת "ההגנה העצמית" בניקולייב בימי הפרעות 1905. מיד אחר כך עלה ארצה.

עם בואו ארצה (1905) המשיך בלימודיו, סיים את בית המדרש למורים בירושלים ואת בית הספר למשפטים של ממשלת המנדט.

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1977). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1977