Volume 5

Page 2074

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

רוח בלבד יעץ : "אם בעל כשרון הוא הנער הזה אוצו והכניסוהו לעבודה."

אך הפעם היו חששותיו של הבארון חששות שוא. כשרונותיו האינטלקטואליים של אהרן צמודים היו צמידות-עוז לקרקע המולדת, ולעבודה בה.

מיד עם סיום לימודיו בבית הספר יצא אהרן לעבוד כעוזרו של המפקח החקלאי מטעם הבארון דיגור. מעתה נפתח פרק שני בתולדות חייו, פרק המגע המעשי עם האדמה ועובדיה. הפיקוח החמור שהוטל מטעם הבארון הטיל גם על הנער עבודה רבה. מעתה הוא עובר רכוב על גבי סוס בכל הסביבה, מכיר כל פנה בה, יודע כל רגב אדמה מה נזרע בה, מה נטע בה, יודע את נפש הצומח ואת נפש החי. מכיר את הערבים לרעה ולטובה, יודע לשמוח עמם בשמחותיהם שהוא מוזמן אליהן ויודע בשעות הצורך לדהור אחרי כנופיות שודדים וגנבים. כך הוא גדל זקוף ובריא בחיק המולדת, שקדן ויודע להסתפק במועט. בהירות המחשבה לו מתרבות צרפת ומוסר ואידיאליזם מאורשת ישראל.

עינו הפקוחה על כל נפקחת עוד יותר ומעמיקה לראות. ביום אחד שהפך לו יום חג-דודו, אחי אביו, אכר דל, חשך ממש מבשרו וקנה מתנה לנער: מיקרוסקופ שהוזמן באופן מיוחד מפריס. פלאי טבע נוספים נתגלו לו לנער השוקק דעת.

ויום חג שני גדול ממנו: ה"נדיב הידוע" בכל זאת איננו מזלזל בכשרונות. נתקבלה הידיעה : אהרן ועוד אחד מחבריו נשלחים לבית הספר החקלאי גריניון שבצרפת על חשבון הבארון להשתלמות.

שנתיים ימים הוא לומד בגריניון. המעבדות פותרות לו שאלות אין ספור שהעמיד לו הטבע. מתפתח והולך בו חוש המחקר. הוא מפליא את מוריו וחבריו בכוח הסתכלותו וניתוחו. אך אין לראות בו סימנים של איש מדע המסתגר בד' אמות מדעו. בימי החופש הוא נכנס לעולמה של פריז. וכתוספת לסערת החיים הרגילה בעיר זו שקרויה היתה "לב אירופה" גועשת בה בימים אלה סערת דרייפוס. ואיך לא תסער רוחו של בחור כאהרן, אשר גם כבוד טבעי של עברי מארץ העברים מפנה בו וגם אהבת הצדק לכשעצמו ? גם דביקותו בתרבות צרפת נפגעה עמוקות בגלל התגלות כוחות שטן אלו שנתגלו אף בעם נאור זה כלפינו.

סערה זו טרם שככה ואהרן טרם הספיק לסיים את חוק לימודיו והוא הובהל פתאום לבוא אל הבארון. כאן קבל הוראה ספק בשורה טובה, ספק בשורה רעה, לצאת מיד למושבה החדשה שנולדה בארץ, מטולה, על מנת לשמש בה במשרת אגרונום. חברים אמנם קנאו בו על עלייתו זו בדרגה, אך הוא דאב לבו על שעליו להנתק ממעיינות המדע, ואם בכל זאת נענה להוראה, הרי היה זה לא בלבד בגלל תלות לימודיו בבארון, כי אם גם בגלל ההערצה העמוקה שהוא רוחש ל"נדיב הידוע".

במטולה נתקל לראשונה בתופעה הידועה לשמצה, ושמה : פקידות הבארון. ראשית התברר שהאדמה אשר שולם בעדה כביכול כבעד אדמה פוריה, לא היתה אלא אדמת טרשים ולא היה בה זכר למטעים אשר בא-כוחו

של הנדיב תיאר כאילו מצא שם. שנית : לא רק הבארון רומה, רומו מוכרי הקרקעות, הדרוזים והם פתרו במעשי נקם כלפי המתישבים, זה מקרוב באו. והדרוזים עם אוהבי-קרבות ויודעי-קרבות המה. המתישבים פנו בלית ברירה לשלטונות התורכיים, שנואי נפשם של הדרוזים. זה עוד שימש כשמן על מדורת חמתם של המתנפלים. במצב זה מצא אהרן את המושבה והוא סך-הכל בן עשרים. מיד תפש כי האשמה איננה לא במתישבים ולא בדרוזים, כי אם בפקידות. אלא שחוסר-נסיונו בכגון אלה הטעהו לחשוב שאם יכתוב מכתב לנדיב ויגלה באזניו את כל האמת, מיד יפוטרו האשמים, ולא הבין כי כאן לפניו מנגנון שלם של פקידים הקשורים זה בזה קשר של "שמור לי ואשמור לך", ואשר ידעו להסב את לבו של הבארון ולהוליכו שולל. אהרן קיבל תשובה קצרה מהבארון: הוא נשלח לפקח על החקלאות ולא על יושרם של הפקידים.

בלע אהרן את הלקח המר והתמסר לתפקידו המצומצם. אולם לא כל כך קל מבחינה אוביקטיבית להתוות תחום פעולה ולאמר: עד כאן שטח חקלאי ודברים אחרים אינם מעניינך. וגם אהרן אינו מסוגל מבחינה סובייקטיבית לצמצם עצמו בשטח מדעי בלבד מבלי לשים לב לצד האנושי או החברותי. כיצד לעמוד על עבודת החריש של האברים והם כמעט ללא בתים בתנאי חורף קשה. צריפים עלובים עשויים חומר ותבן ניתנו להם. ואף הם מתפוררים עם גשם ראשון. אהרן מארגן את בדק "הבתים". ובאחד הלילות הוא נוטל על עצמו גם תפקידי "שר החוץ והבטחון''. רכוב על סוס הוא יוצא לבדו אל מחנה הדרוזים האויבים. בעוזו, בהליכותיו ובלשונו הצחה הוא שובה את לבם ופותח פתח ליחסי שלום, צעד אשר חייב במשך הזמן להתפתח לקו התנהגות ראשי במדיניות העברית בסבך הבעיה הערבית.

אולם פקידות הבארון הריחה בו אדם, אשר טובה לא תצמח להם ממנו. עושה יותר מדי. ישר יותר מידי. החלו לחרחר ריב סביבו ולהוציא דיבות על מנת להמאיס עליו את שבתו במטולה. ואכן בזאת הצליחו. אהרן אינו יכול עוד לשאת אוירה זו וכותב מכתב התפטרות לבארון. לסיפוק-מה זכה אהרן רק כעבור שנים מספר, כאשר הבארון פטר את הפקידים המועלים.

אחר עזבו את מטולה מזדמנת לפניו עבודה של מנהל משק באחוזה רחבת ידים של שני אחים צרפתיים. הוא יוצא לאחוזה במגניזיה בסביבות איזמיר והופך להיות שם בעל בית ממש. בעלי המשק מבחינים במהרה כי יש להם על מי לסמוך. הוא משבח ומרחיב את מטעי הגפנים, האדמה והשטח מאפשרים לו להכניס מכונות חקלאיות. הוא מגדל גזעי סוסים טהורים. עד מהרה יוצא שמו להערצה ולקנאה בכל הסביבה. בזמן מועט למד את השפה התורכית ובא במגע עם ראשי הפקידות. מרצו ופעלו מקנים לו אצל התורכים כינוי "שטן". נראה, כי לאחר האכזבות שנחל אצל אחיו, כאן תעלה קרנו, ויוכל גם לבסס עצמו מבחינה חומרית. כי בעלי האחוזה הקציבו לו אחוזים מההכנסות. אך גם הפעם היה יושרו בעוכריו. הוא מביא כעוזר לו את אחד מרעיו בארץ,

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2074). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2074