אחיו צבי , נרצח בתרע"ו בכדור מרצח, בהובילו בלילה בעגלה תבואה מהשדה אל הגורן).
אחרי גמרו את בית-הספר למד במקוה ישראל והצטיין בלימודו, בעבודתו ובהתנהגותו. חבריו הוקירוהו וחיבבוהו בשל מדותיו הטובות, ישרו ואומץ-רוחו והעניקו לו את התואר "שייך א-שבאב" (ראש הנוער).
נשא לאשה את יהודית גורדון (1929).
התגייס למשטרה, גמר את בית-הספר לשוטרים ויצא לשרות. הצטיין בשקידתו ובמסירותו ועלה עד לדרגת סרג"נט. שרת בתחנות שונות בארץ. בתקופת מהומות תרפ"ט שרת במשטרת יפו והשתדל ככל האפשר להגן על הישוב העברי אף כשהממונים עליו לא היו מעונינים כל-כך בהצלחה בתפקידם לטובת היהודים.
לאחר שנים אחדות נתמנה לסגן-קצין אחראי בנקודת המשטרה בבית-השיטה, שהופקדה על שמירת הבטחון הצבורי בעמק-יזרעאל המזרחי. כאן ארגן את השרות באופן יעיל ביותר והפיל את פחד החוק על אנשי ההפקר, עד כי שואפי שוד וגניבה שבסביבה הוכרחו לנסות את מזלם באזורים של נקודות-משטרה אחרות ולפסוח על הישובים העברים שבעמק המזרחי. כן הצליח ליצור יחסים הוגנים ולישב סכסוכים בין הישובים העברים ובין כפרי הערבים שמסביב וגם את השוטרים הערבים הנתונים לפקודתו הדריך וחינך ליחסים הוגנים עם היהודים. הדברים הגיעו לידי כך, שבמשרדי שלטון המחוז צוין לשבח, שבישובי העמק המזרחי עברה שנה ללא גניבות ואף נשלחה על כך הודעה מיוחדת לנציב העליון.
אולם בחוגים הנסתרים של המסכסכים בין שני העמים בארץ לא היו מרוצים מיעילות משטרתית זו והוכרח להרגיש, שהשליטים הגבוהים בשרות צבורי זה לא די שאינם מעריכים את פעולתו כראוי, אלא יחסם אף עשוי למרר לו את חייו. לכן מסר בשנת תרצ"ה בקשת התפטרות, אולם לדרישת ועד הגוש של העמק המזרחי חזר בו מהתפטרותו.
התמדתו בשרות היתה לצנינים בעיני אנשי הזדון והמזימות מכנופיתו של השייך אלקאסם הידוע, ולכן ערכו התנפלות-גניבה מדומה על פרדס עין-חרוד וכשהוא יצא רכוב על סוסו לרדוף אחרי הגנב שלחו בו כדור מות והוא נפל שדוד לרגלי הגלבוע, ביום י"א חשון תרצ"ו (7.11.35) ונקבר בעמק יזרעאל.
בניו; יעקב, אמנון.
יהודה לביטוב
נולד בפרילוקי, אוקראינה, כ"ט כסלו תרנ''ו (1895. 25.12), לאביו משה ולאמו מלכה בת זלמן אוסובסקי. קיבל חינוך יהודי וכללי בבי"ס עממי ותיכוני. היה עסקן פעיל בצעירי ציון ובהחלוץ ועבד והדריך בחות החלוץ מיסוד האגרונום זוסמן באודיסה.
בדצמבר 1919 עלה ארצה באניה "רוסלאן", שפתחה את העליה השלישית מרוסיה, ונכנס לעבודה חקלאית.
ב-1920 נשא לאשה את ציתה בת גרשון גולדשטיין. ארגן חברים ויסד עמהם את קבוצת קרית ענבים ועבד במשק, בהנחת יסודותיו ובעבודותיו הרגילות. נקרא מפעם לפעם לשליחויות ולפעילות בציונות ובעניני צבור הפועלים. משנוסד בנק הפועלים ארגן את הפצת מניותיו בגליציה ובפולין. יצא לגולה בשליחות הקה"ק ובנק הפועלים. ארגן בגולה את חברי קבוצת שילר והביאם להתישבות ברחובות. היה חבר המרכז החקלאי בשנות 1926/28. השתתף כציר בקונגרסים הציוניים בוינה (1925) ובלוצרן (1935). שנים אחדות היה מנהל תנובה בירושלים ומנהל תנובה-אכספורט. מ-1940 ואילך עובד בענינים כספיים של צבור הפועלים כמנהל קופת מלוה של העובדים בירושלים וברית הפיקוח של קופות התגמולים בישראל; חבר בהנהלה ובנשיאות של החברה לביטוח "הס נה", בועד הארצי של הקהק"ל, במרכז קופת המלוה, במרכז לקופות תגמולים ולפנסיה ; חבר ההנהלה של החברה הכלכלית למען ירושלים, עסקן וחבר המזכירות של מפלגת פועלי א"י בירושלים.
פרסם מאמרים ב"הפועל הצעיר", "דבר", ובעתונים מקצועיים "השדה", "שורות" וכו'.
צאצאיו : זהרה ז"ל (אחרי גמירת בי"ס תיכון שרתה בפלמ"ח, וביום שעמדה להשתחרר ב-1947 עם החבר שלה שמואל בן הד"ר יהודה אבן-שמואל (קויפמן), נהרג הוא