בשנת 1908 בקר לראשונה בארץ ועבד כפועל ברחובות.
חזר לחו"ל. שנתיים היה מורה לעברית. אח"כ עבר למסחר. היה חבר ועד הקהלה בסטניסלבוב. עסקן בקרנות, במוסדות "תרבות" ופעיל בהתאחדות פועלי-ציון וצעירי ציון.
בשנת 1918 נשא לאשה את שרה בת מאיר שוואלב. בשנת 1925 עולה ארצה. חבר בקבוצת שילר, עובד כפועל ומנהל פרדסים. מתישב בכפר סבא.
החל משנת 1928 חבר בועד המושבה של הכפר, חבר בהנהלת חבר המועצות המקומיות. היה ציר לאסיפת הנבחרים. פעל למען המושבה במחלקות החינוך, התיכנון ואספקת המים. ביחוד הצטיין בפעולות השיכון לפועלים ועולים חדשים.
היה שנים רבות ראש המועצה המקומית בכפר סבא.
בנו: אריאל.
יששכר סיטקוב
נולד באודיסה כ"ד כסלו התרמ"ט (1888) לאביו אריה ולאמו לאה בת יעקב קרדונסקי. חנוכו היה יהודי מסורתי בחדר ובתלמוד-תורה של "הסבא" "מנדלי מוכר ספרים". אחד ממוריו היה הסופר חיים-מרדכי בן-עמי רבינוביץ.
באודיסה היה חבר "פועלי-ציון" ובה בעת גם ממקורביהם של אוסישקין, ביאליק, ז'בוטינסקי ומאיר גרוסמן. לקח חלק פעיל ב"הגנה" של ז'בוטינסקי בשנות 1905/7.
בשנת 1908 עלה לארץ דרך נמל חיפה, ובחברתו של אחד העולים בשם פלדמן הלכו לחדרה, ויחד עבדו שם זמן מה. הוא עבד בתור פועל אצל יהודה מדורסקי ואגודת "דורשי ציון נטעים" בהנהלתו של קנטרוביץ. בערבים היו מזדמנים יחד בחדרו של המורה גולני. לימים נודע להם כי המכונה "פלדמן" הוא הסופר יוסף חיים ברנר ז"ל, שהסתופף אינקוגניטו תחת השם הזה.
מחדרה עבר לעין-גנים שם עבד אצל בית-הלחמי (רוצקין). שם נפגש עם א. ד. גורדון, ברל קצנלסון, המשורר דוד שמעוני (אז שמעונוביץ) ויעקב רבינוביץ, וארח להם לחברה ולעבודה.
ב-1909 הצטרף כחבר ב"השומר" ביבניאל בו היה לאחר מכן לאחד מראשי הארגון וראש "השומר" של אזור הגליל התחתון. עבר בהדרגה מן הגליל התחתון בתור ראש השומרים לחדרה ולראשון-לציון, והיה חבר לארגון ברציפות עד ליומו האחרון בו פורק בשנת 1919.
בשנת 1910 נסע מטעם "השומר" לדמשק והביא משם מטען של נשק מכל הסוגים. זה היה הנשק ההגנתי המאורגן הראשון שהובא לארץ.
ב-1913 נאסר בחדרה ע"י המשטרה התורכית, לאחר התנגשות בגבולות, שאירעה בין השומרים העבריים לבין קבוצת גנבים ערביים. הובל לקסריה ומשם למאסר בחיפה. ורק לאחר התערבותו ומאמציו של הקונסול הרוסי שוחרר.
ב-1915 נאסר שוב ע"י הרשות התורכית, הפעם בירושלים ובקשר לפרשת "נילי", ונחקר בחקירת שתיוערב ע''י הפחה, מושלה של ירושלים - בדבר החפושים אחרי יוסף לישנסקי. מירושלים הועבר לדמשק, שם נכלא בבית הסוהר המפורסם "חאן-באשה". שם היו אסורים אותו זמן גם איתן בלקינד, נעמן בלקינד, ליב גיסין (שלושתם מראשון-לציון), אברהם שפירא מפתחתקוה, השומר יגאל, דוד בלוך-בלומנפלד ועוד.
לאחר הוצאת פסק דין המות בנגד נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי, וכתוצאה מהשתדלויותיהם של מאיר דיזנגוף וחיים מרגולית-קלווריסקי בדמשק, וארתור רופין בקושטא, - שוחרר יחד עם כל הנותרים.
ב-1919 נסע לאודיסה למען מלא חובתו בצבא בתור נתין רוסי. שם גוייס ונשלח לעיר טיפליס שבקאווקאז. אבל לא היה יכול לחיות באוירה זו. ולאחר כשלושת חדשי שרות ברח לאודיסה ומשם לגליציה. בעברו בוינה נפגש עם בוריה (ברל) ברוכוב, ומשם הגיע בחזרה לארץ.
גם בארץ היה בראשית בואו חבר "פועלי-ציון" וחבר "מרכז הסתדרות החקלאים של העובדים", ועם האיחוד שחל בין הפועלים עבר למפלגת "אחדות