בשנות מלחמת העולם השניה שרת בתחבורה במשמר האזרחי, בשרות תחבורה ב"הגנה", וכן בעזרה להברחת מעפילים.
בתו : עפרה (שטפי).
משה ברוור
נולד בוינה, י"א במרחשון תר"פ (2.11.1919), לאביו ד"ר אברהם יעקב (ראה כרך ג', עמוד 1274), ולאמו שרה בת הרב מאיר מאירסון. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1920.
בשנת 1933 סיים את בית הספר העממי "תחכמוני" בירושלים. 5 שנים למד בבית המדרש למורים "מזרחי". יצא ללונדון ונכנס לקינגס קולג' ללמוד גיאוגרפיה וגיאולוגיה.1940-1942 למד באוניברסיטה העברית בירושלים. עם תום מלחמת העולם (1945) חזר ללונדון והמשיך בלימודיו עד 1948. הוסמך בתוארים : .B. Sc : B.A. : F.R.G.S התמסר לעבודה עתונאית, יחד עם עבודת מחקר בגיאוגרפיה.
בימי לימודיו בלונדון היה יו"ר אגודת הסטודנטים העברים מארץ ישראל, וחבר ועד בקלוב האנגלו-פלשתינאי (1945-1948).
מאז שנת 1942 משמש כחבר מערכת "הצופה". עד שנת 1945 היה גם חבר מערכת "פלשטיין פוסט". בימי שבתו בלונדון היה סופרו של "הצופה" משם.
בימי מלחמת העולם היה כתב מלחמה ארץ ישראלי יחידי מוכר על ידי מעצמות הברית. השתתף במשפטי בלזן, נירנברג, בועידת השלום בפאריס, במושב או"מ בלונדון, בועידת שביתת הנשק ברודוס, בשיחות הישראליות ערביות בלוזן.
היה בסיורים באירופה, בארצות המזרח התיכון (עדן תימן).
שמש כתב "הצופה" ועתונים יהודים באמריקה, אנגליה ודרום אפריקה מהקונגרס הציוני בבזל (1946 ומהועידה הציונית בלונדון 1945.
חבר האגודה הממלכתית הגיאוגרפית באנגליה.
חבר "מכבי הצעיר".
פרסם מאמרים ומחקרים גיאוגרפיים ומדיניים ב"הצופה", "הדור", "הדואר". בא כוח העתונים הבריטיים "אכסצ'נג, ", "טלגרף", "ג'ואיש כרוניקל", זייוניסט רקורד (דרום אפריקה).
פרסם את הספר "יחסים בין גבולות מדיניים, פיסיים ואתנוגרפיים באסיה" (אנגלית), ומפות שונות. כיום סופרו המדיני של "הצופה".
ד"ר שמואל טשרני-שחור
נולד בשקלוב, פלך מוהילב, רוסיה הלבנה, י' טבת תרכ''ו (1865), לאביו ר' שמחה נח (ממשפחת שחור וש חור-טשרני מעיר הישיבה הנודעת מיר, הקשורה עם משפחות ברלין ומרגולין, שמהן יצאו אנשי-שם נודעים בין יהודי רוסיה), ולאמו שרה בת דב צייטלין (עשיר ונדבן גדול, סוחר ויצרן רפואות נודע בכל רוסיה, תלמיד-חכם, נקרא בתואר "השר" והיה מקורב לגדולי המלכות). למד עד גיל 19 בישיבת שקלוב, התכונן שנתים לבחינת בגרות, ומחוסר אפשרות להתקבל לבי"ס גבוה ברוסיה בגלל יהדותו יצא ללמוד בבי"ס טכני גבוה בברלין והוסמך למהנדס. על סמך חיבורו "בסיסי נחושת-מלח" (בגרמנית, יצא ב-1892) הוסמך לדוקטור לחימיה באוניברסיטת מארבורג שבגרמניה. בתקופת לימודיו בברלין השתתף עם שמריהו לוין, ל. מוצקין ועוד סטודנטים ציוניים מרוסיה ביסודה ובפעולותיה של אגודת סטודנטים לציונות ולתרבות, שמשכה אליה גם צעירים ילידי גרמניה וקירבתם לציונות.
ב-1898 נשא לאשה את אידה בת ר' יעקב קברסקי. (נפטרה בברלין, ט"ו אלול תרפ"ט).
ניהל בתי-חרושת לסוכר ברוסיה ובגרמניה, נודע באירופה כמומחה במקצוע ופרסם הרבה מאמרים בעתונות המקצועית.
ב-1901 בא ארצה עם שני מהנדסים יהודים בני תעשיינים גדולים מגרמניה (שטיינשניידר מפרנקפורט ענ"מ ושלמון מברלין), כדי לחקור את האפשרויות ליסד בארץ תעשיות חימיות לצרכי המזרח הקרוב, אך הם מצאו כאן