Volume 5

Page 2199

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

יעקב גולדמן , האחים סברדלוב, יוסף הכט ומפקדם הראשי היה יעקב אולשן (אולשנסקי) (כיום שופט עליון). הגיע בעניני הגנה לבקיאות של איש-צבא ותיק ומנוסה, וכשבקרו זאב ז'בוטינסקי ופנחס רוטנ ברג בת"א באחד מימי המתיחות והסביר להם את תכניות ההגנה על מרחב העיר, שאל אותו רוטנברג, אם למד באקדמיה צבאית... והוא השיב : לא צבאית, . אלא צבעית... באותם הימים היה הוא האחראי להגנת קטע על גבול נוה שלום ונשאר בתפקידו זה עד שב1925 עבר לדור ברחוב בוגרשוב.

בעת מהומות אב תרפ"ט, כשהצנזורה של השלטון מנעה שליחת ידיעות אזעקה לחו"ל על המצב, הלך הוא בשליחות אליהו גולומב לבירות לשלוח משם שתי טלגרמות לדב הוז שהיה אז בלונדון, וכן להביא באופן דחוף מכשיר אוטומטי מנהרים לתל-אביב.

בשנות 1931/34 עבד במפעל החשמל בנהרים ורכש שם נשק רב מכל הסוגים למשקי עמק הירדן ועמק יזרעאל.

עבד במשך כל השנים במחתרת ביצור נשק בשביל ה"הגנה" וגם בתקופת מלחמת המולדת עסק בעיקר במלאכת-קודש זו. אך גם את מלאכתו האזרחית לא זנח והנו ממשיך בעבודה בה ובענינים הצבוריים של אנשי המלאכה בתור יו"ר ארגון הצבעים הקבלנים וחבר ההנהלה והמועצה של התאחדות מרכז בעלי מלאכה ותעשיה זעירה.

צאצאיו : הלל (בצבא ההגנה לישראל), אביבה אשת משה רודרמן (בארה"ב), יעקב (למד בטכניון בחיפה).

משה רוזנבליט

נולד ביאסין (לפנים קרשמזה, עיירה במחוז מארמורוש שבהונגריה, על גבול מזרח גליציה שיהודיה ינקו מעבר לגבול השפעה של ציונות והשכלה עברית, בניגוד לאדיקות חשוכה מורכבת לאומנות הונגרית ששררה ביתר הקהלות במורד נהר טיסה ; אח"כ עברה העיירה לשלטון רוסיה הקרפטית) כ"ז טבת תר"ן (1889), לאביו מנחם ולאמו טובה לבית רוזנטאל.

למד בישיבות גאוני הונגריה ר' משה גרינוואלד בהוסט ור' ישעיה זילברשטיין בוואיצן ובבחינות בי"ס תיכוני עמד בחוסט. מגיל 18 כתב בקביעות בעתון היומי "בודאפשטי נאפלו", ומשעברה משפחת בית אביו לדור בעיירה נירבאטור שבצפון השפלה ההונגרית ערך והוציא שם את השבועון המקומי "נירבאטורי אוישאג".

ב-1911 נשא לאשה את רחל בת עקיבא ספיר .

עסק במסחר ובפובליציסטיקה והיה מהשבלים הבודדות של הציונים ביהדות החרדית בהונגריה.

ב-1923 קנה בפראנקפורט קרקע להתנחלות בארץישראל (ב"מחנה ישראל" שלרגלי גבעת המורה בעמק, שם יזמו חוגי אגודת ישראל ליסד מושבה), אך מהענין יצא מפח נפש, וב-1925 עלה ארצה והתנחל עם עולים חרדיים מטרנסילבניה על אדמת הקה"ק במושב כפר גדעון שבע

מק, ועבד שם בתור אכר עד המשבר בסוף 1927. אז עבר לירושלים והתמסר לעסקי גאולת קרקעות, מסחר ותעשיה. קנה את הספינה "גלים", שעלתה ב-1939 על שרטון במרסינה שבטורקיה. ב-1940 הביא מסודאן משלוח בקר לשחיטה, בעקב חסימת דרכי ההובלה מארצות הבלקן לרגל המלחמה. בשנות 1934/40 עסק והשתתף בגאולת קרקעות : בירושלים - אדמת השכונות מולדת, שכונת אלישר, הדר ירושלים, חלט חוסייני, כרם יצחק, השחר, המשך בית וגן, שכונת היהלומנים, וכן קרית רמבם במפרץ חיפה ואדמת חניתא. יסד בית-חרושת ליהלומים בבית היתומים דיסקין, שבשנים הטובות עבדו בו 250 פועלים מבני הישוב הישן, ביח"ר לשוקולדה "אלוף", ביח"ר לנרות "יהודה", ביח"ר חימי "אשר", "המשק הירושלמי", חברת "המספק", חברת "יריפקו", בית התעשיה - מקצ

תם בהון עצמי ויתרם בשותפות עם בעלי הון ויזמה ופעיל בניהול המפעלים והחברות הנ"ל.

יסד בעשרה בתי-כנסיות בירושלים שיעורים ללימוד הדף היומי בתלמוד.

צאצאיו : אביגיל אשת משה בורשטיין (עילוי מישיבת חברון, סוחר בירושלים), מיכאל, יצחק, שלום, פנינה, חיה אשת צבי גויטין, צפורה אשת רפאל בן יעקב הלפרן (מזכרון מאיר שבבני ברק). בניו כולם נשואים ועוסקים בחרושת.

נפתלי פינגולד

נולד בוארשה, פולין, כ"א תמוז תרס"א (יולי 1901), לאביו יעקב (מנכבדי חסידי גור, סוחר אמיד ושותף לבית-חרושת לסיגריות) ולאמו בילה בת יוסף פרום . למד בחדרים ובבית-המדרש וגמר את הסמינר הממשלתי למורי דת ישראל (מיסודו ובהנהלתו של הרב ד"ר שמואל פוזננסקי ).

נשא לאשה את יהודית בת דניאל סירקיס (ראה כרך ב', עמוד 959).

הצטרף לתנועה הציונית הדתית והיה פעיל בהנהלה הראשית של תנועת "תורה ועבודה" וחבר המרכז הארצי של המזרחי בפולין. השתתף כציר בקונגרס של המזרחי ותנועת "תורה ועבודה".

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2199). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2199