וטשרניחובסקי, משננם ומדקלמם באזני חבריו הקטנים.
משבחר להשתלם בהשכלה כללית בעברית, השיג את הסכמת הוריו ותמיכתם וב-1910 עלה לבדו ללמוד בגימנסיה הרצליה בשכונת תל-אביב שביפו. התכונן חדשים אחדים בלימודים הכלליים ונתקבל למחלקה החמישית. היה מטובי התלמידים בלימוד ובהתנהגות כאחד, עמד על זכויות חבריו כלפי המורים וביזמתו נבחר ועד המחלקה כנציגותה בפני מועצת המורים והוא נבחר לראש הועד ומילא את תפקידו באומץ ובדרך-ארץ כאחד. הש תתף כאחד מראשי הפעילים בכל התארגנויות התלמידים ושעשועיהם, וביחוד במלחמה נגד הנסיון להשליט בעיר את הלעז האידי על העברית. עזר בהתנדבות לחבריו המפגרים בלימודיהם ונקרא בפיהם בכינוי "הידיד הגדול". במכתביו הביתה להוריו ולחבריו היה מלבה בהם את ההתלהבות לציון ורבים נמשכו בכח תעמולתו שבכתב לבוא ארצה ללמוד או לעבוד, ובהגיעם היה מקבל את פניהם ומדריכם בעצה ובעזרה לסידור ראשון.
בראשית מלחמת העולם (1914) קיבל את האזרחות העותומנית, לבל יוכרח לעזוב את הארץ. שרת בצבא הטורקי בתפקיד קצין וטרינרי באנטוליה, באיסטמבול ובעיראק, נשא בכל המקומות את דבר הרעיון הציוני, ופעם כמעט שנאסר בגלל זה.
בסוף המלחמה חזר ארצה אל הכיבוש הבריטי. עבד זמן קצר במערכת העתון "חדשות הארץ", שהוציאה המפקדה הבריטית במצרים בשביל הישוב בארץ, ואח"כ עבר ירושלימה. היה בין הראשונים שבחרו בשמות עבריים ושינה את שם משפחתו מפלדמן לביתן. שאף לצאת לעבודה חקלאית חלוצית, אך נענה לשידוליהם של מוריו הד"ר יוסף לוריה ז"ל והד"ר בנציון מוסינזון ז"ל לפנות למקצוע ההוראה, אף כי לא ראה את עצמו מוכשר לכך בלי הכשרה מקצועית. לימד שנים אחדות בבית הספר "אליאנס" בירושלים ואח"כ בכפר-הנוער של היתומים מאיר שפיה ונתגלה כמורה מחונן ומסור, נוטה ביחוד למדעי הטבע וידיעת המולדת. הרבה לסייר עם חניכיו בארץ. היה להם לחבר טוב ועליז ולמחנך-מדריך כאחד ונטע בלבותיהם את האהבה לאדמה ואת המשיכה להגשמה חלוצית, שנבצר ממנו לקיימה בעצמו.
בעת מהומות 1920 היה בין ראשי הפעילים והלוחמים בהגנת הישוב העברי בירושלים ומאז היה מדריך ומאמן בארגון ה"הגנה" מראשיתו והגיע לדרגת מפקד כתה.
בגלל חובותיו לתפקידים אלה, שלא השאירו לו די זמן לעבודה חינוכית, עזב את ההוראה ועבד שנים אחדות כמזכיר באוניברסיטה העברית ואת שעות הפנאי חילק בין שרות ב"הגנה" ובין לימודים בביה"ס הממשלתי למשפטים ואחרי שהוסמך פתח משרד עו"ד בירושלים.
ב-1930 נשא לאשה את חיה דרורי .
כעו"ד התמסר למתן עזרה משפטית לבלתי-אמידים, היה חבר ועד אגודת עוה"ד בירושלים ובישיבות הועד ובועידות הארציות נלחם למען שמירת כבוד השפה העברית בשרות המשפטי ופיתוח עקרוני המשפט העברי. קיים את קשריו עם האוניברסיטה ושימש מזכיר לאגודת עובדיה. נתן יד לכל מפעל לאומי, צבורי ותרבותי, המשיך בשרותו ב"הגנה" ולהוראות המפקדה עבר קורס לעזרה ראשונה והיה לחובש מוסמך.
בחדשי מלחמת השחרור ומצור ירושלים מילא יומם ולילה את תפקידו במגן-דוד אדום תוך מטר יריות והפגזות. בהגישו עזרה ראשונה לנפגע ברחוב בעת הפגזה נפגע גם הוא. הוכנס לבית החולים "הדסה" ואחרי שעות מספר יצאה נשמתו ביום כ"ח אייר תש"ח (6.6.48).
את ספריתו המשפטית בת 300 כרך הוריש לאוניברסיטה העברית.
צאצאיו: מאירה, יוחנן .
פרופ' (אשר) זליג ברודצקי
נולד בכ"ו תמוז תרמ''ח (5.7.1888) באולביופול שבממ לכת רוסיה לאביו עקיבא ולאמו אדל בת הרב אברהם פרובר . בן 5 יצא עם הוריו ללונדון. למד יהדות בתלמוד תורה ומפי אביו ולימודי חול בבתי ספר עממי ותיכוני ואח"כ בטריניטי קולג' באוניברסיטת קמברידג' ובאוניברסיטת לייפציג במתימטיקה והוסמך לדוקטור. המשיך בעבו