Volume 5

Page 2349

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

נס להיכל הספרות העברית ונעשה בהמשך הזמן לפילוסוף מוסרי ופובליציסט מן הגדולים ביותר שהיו בספרותנו בזמן מן הזמנים. יסד גם שיטה - שיטת הציונות הרוחנית, וגם יצר אסכולה מיוחדת בשאלת ציוניות ולאומיות, ונעשה, שלא מרצון - אולי, ליוצר הסגנון העברי העיוני המודרני ומראשי לוחמי מלחמת התחיה העברית.

חמשה ימים לפני פרסום המאמר הנ"ל, נעשה על ידו, לפי היזמה של יהושע ברזילי - אייזנשטדט , נסיון ליסד אגודה, שתפקידה יהיה לממש את התכנית הציונית הגלויה במאמר הנ"ל. ובז' אדר תרמ"ט נוסדה אגודת "בני משה" שנתקיימה שמונה שנים (1897-1889).

בשנים 1889-1891 עמד "אחד העם" בראשה בתור ה"אח הראשי" וניהל את האגודה בפועל, אח"כ היה רק הראש המוסרי שלה. את תכניתה ומגמתה ביאר במאמרו "דרך החיים" שרוח של אצילות וקדושה מרחפת עליו. בשנת 1890 ערך את הקובץ הספרותי "כוורת" בלא שתקרא שמו עליו.

בשנת 1891 ביקר בפעם הראשונה בא"י, ואחרי שובו משם כתב את "האמת מארץ-ישראל". שבבקרתו החריפה ובהתנגדותו הנמרצת ואופיה הפילטרופי של ההתישבותעורר את "חובבי-ציון" בכל מקום.

בשנת 1893 ביקר שנית בא"י, ופרי נסיעתו זו היה מאמר שני בשם : "אמת מארץ ישראל", מאמר שעשה רושם חזק, לא פחות מקודמו. בשנת 1900 ביקר בארץ בפעם השלישית, והפעם בתור שליחה הרשמי של חובבי-ציון, ואחרי שובו, פרסם את מאמריו המפורסמים על "בתי הספר ביפו" ו"הישוב ואפוטרופסיו" שהצטיינו בכשרון הניתוח המעשי שלהם.

בשנת 1894 הצליח להשיג הסכמת ק. ז. ויסוצקי, לנדב סכום גדול לשם הוצאת "אוצר היהדות" אנציקלופדיה לעניני היהדות, שתהא יותר חנוכית משומשת, אך למרות כל ההכנות לא יצא הדבר לפועל.

בשנת 1895 יצא הקובץ הראשון של מאמריו שבאו ב"המליץ" ובקובצים שונים בשם : "על פרשת דרכים". אח"כ נוספו על הקובץ הראשון עוד שלשה קובצים בשנים : 1904, 1905 ו-1913.

כעסקן לאומי השתתף ביסוד של ביה"ס ביפו, ביסודה של חברת "אחיאסף" - הוצאת ספרים - שעמד בראשה במשך שנים, ושפרסמה שורה של ספרים חשובים, ובשנת 1896 נעשה גם מנהלה הרוחני הראשי וערך גם כמה כרכים מ"לוח אחיאסף", ובתחילת תרנ"ז יסד בברלין את הירחון הידוע והחשוב "השלוח", שהיה עורכו עד סוף 1902, והוציא את עשרת הכרכים הראשונים שלו. בירחון זה התגלה אחד-העם כעורך מנוסה ובעל טעם, שהדריך את קהל הקוראים והסופרים כאחד.

בסוף 1902 התפטר מעריכת "השלוח" ונתמנה למנהל הפירמה של "טה ויסוצקי" ובתפקיד זה עמד גם באודיסה ואח"כ בלונדון - עד יומו האחרון. גם כשעבר לגור בא"י, היה שולח - עד יומו האחרון - עצות והוראות למנהל הזמני, שנתמנה במקומו.

ב-29 באוגוסט 1897, בקונגרס הציוני הראשון בבזל, משתתף בו אחד העם כאורח, אך נשאר מחוץ להסתדרות

הציונית, כדי שלא תישלל ממנו הזכות לבקר ולמתוח בקורת על הציונות המדינית, ושיוכל לבסס באין מפריע את תורתו - תורת הציונות הרוחנית.

בשנת 1901 השתתף במשלחת חובבי ציון אל הבארון אדמונד רוטשילד, שבאה לבקש ממנו, שישחרר את המושבות בא''י מאפוטרופסותה של הפקידות שלו. את התיאור של הפגישה הזו, אפשר למצוא במאמרו "שלוחי עם עני".

בשנת 1902 השתתף באודיסה במלחמה נגד "מפיצי השכלה", שסירבו להסכים להלאמתו של החנוך העברי בגולה. בסוף השנה הנ"ל השתתף בועידת מינסק ושם קרא את הרצאתו "תחית הרוח", לאחר זמן - ביקר קשה ובחריפות את "אלטניילנד" של ד''ר הרצל, ונורדוי יצא נגדו בחריפות ובפגיעות אישיות (נמצאו אגודות ציוניות, בביסרביה למשל, שהענישו את אחד-העם בעד בקרתו הנ"ל, בשריפת כרכו "על פרשת דרכים" בפומבי).

בשנים 1905-07 השתתף בועידות היהודיות שנתכנסו לשם ניסוחן של תביעות היהדות הרוסית, ודרש באופן תקיף, שהיהודים ידגישו את צרכיהם העצמיים המיוחדים ברוסיה, ולא תערבו בענינים לא שלהם, ומחה בתוקף נגד "העבדות בתוך הריבולוציה".

בשנת 1907 ביקר במקרה בפעם הרביעית בא"י, אך בשנת 1912 ביקר בארץ - ביקור ממושך. בתוצאות הביקור הנ"ל פרסם את מאמרו "סך הכל", שבו הוא סיכם כל השקפותיו על עתידותיה של ההתישבות בא"י מצד הכלכלי, המדיני והתרבותי.

בדצמבר 1907 עבר ללונדון ושם נתמנה למנהל המשרד הראשי של חברת "טה-ויסוצקי". בתפקיד זה עמד עד 1921. אך תואר מנהל החברה נשאר לו עד יומו האחרון.

בלונדון, השפיע על יורשי המנוח גוץ-וויסוצקי, שינדבו סכומים הגונים לטובת הקמת הטכניון בחיפה. שם גם השתתף במלחמה נגד ה"הילפספריין" (1913/14). בשנים 1915-18 שיתף פעולה יחד עם ד"ר חיים ויצמן לשם השגתה של הצהרת בלפור.

מחלת הסתיידות הגידים גרמה שבשנת 1920 נאסרה עליו כל עבודה מיגעת וניתנה לו עצה לעבור לא"י, ובט' טבת תרפ"ב (9.1.1922) הגיע לארץ-ישראל והשתקע בתל-אביב, בבית שהכינה בשבילו העיריה (אם כי בעד הדירה שלו שלם שכר דירה בדייקנות מופתית) ברחוב חד העם, ע"י הגמנסיה הרצליה.

בתל-אביב סידר וערך לדפוס את ששת כרכי ה"אגרות" שלו והכתיב למזכירו (יוחנן פוגרביסקי) את פרקי הזכרונות שלו, שיצאו לאור בהוצאת "בית אחד העם" תרצ"א. השתתף באופן קבוע במועצת עירית תל-אביב, וגם היה עד סוף תרפ"ו חבר הועד הפועל של העיריה.

בי''ז אב תרפ"ו, הוחג - חג יובלו השבעים. ונבחר ע''י העיריה לאזרח נכבד של העיר.

בכ"ח טבת תרפ"ז (2.1.1927) מת פתאום ונקבר בבית הקברות הישן בתל-אביב.

צאצאיו: לאה דבורה אשת שמואל יוסף פבזנר (ראה כרך א', עמוד 354), רחל (עו"ד וד"ר למשפטים, גרה בירושלים), שלמה גינוסר - גינצבורג (היה ציר ישראל

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2349). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2349