(אברהם) מנחם (מנדל) אוסישקין
נולד בא' אלול תרכ''ג (14.8.1863).
לאביו משה צבי (סוחר אמיד, חסיד ח"בד) בעיירה דוברובנה שבפלך מוהילב ברוסיה הלבנה, עיירה שהיתה מפורסמת בתעשית טליתות, מגיל ארבע למד בחדר ועד גיל שמונה הספיק ללמוד את רוב התנ''ך ושתי מסכתות בתלמוד. ב-1871 עברה המשפחה לגור במוסקבה, שם המשיך להשתלם בלימודי יהדות עד בר-מצוה. ב-1876 הכניסו אביו לבית-הספר הריאלי ולבקשתו שוחרר הנער מחובת כתיבה בשבתות ובמועדי ישראל.
לרגל הפרעות ביהודים שפרצו ב-1881 בדרום רוסיה, נגזרה תענית ציבור על היהודים בערי רוסיה, ואוסישקין העלם, שהשתתף בעצרת התפילה בבית-הכנסת הגדול במוסקבה התרשם ממנו בכיוון אקטיבי: לא לקונן על הפגיעות -ביהודים, אלא ליצור תנאים שבהם לא יהיו היהודים מופקרים לפגיעות בידי זדים. וכשקמה בין הסטודנטים היהודים תנועת ביל"ו, לפנות עורף לרוסיה ולקאריירות שקיוו לבסס להם בה, ולהיות לעובדי אדמה במורשת האבות בארץ ישראל, כדי להניח בה את היסוד למדינה יהודית עצמאית, הצטרף לתנועה זו בין הראשונים והיה מוכן לעזוב את הכל ולעלות ארצה במהרה. אך עמידתו האיתנה על דעותיו ה"שמרניות" היתה בעוכריו... באסיפת היסוד של ביל"ו דנו בשאלת המשטר במדינת ישראל העתידה לקום, ובניגוד לדעת כל הסטודנטים המתקדמים, שהמשטר צריך להיות רפובליקני, כמו במדינות הנאורות והמתקדמות ביותר, דרש הוא משטר מלוכני כבימי קדם, ואם כי סכנת "הריאקציה המלוכנית" לא איימה במישרין על המדינה שאף בחלום אינה קיימת, נפסלה מועמדותו של אוסישקין ולא הוכנס לרשימת החלוצים העולים לפני המחנה... משום כך הוכרח להסתפק לעת עתה בעבודה למען ארץ-שראל ברוסיה, ומשקמה תנועת חיבת ציון ב-1882 הצטרף אליה והיה מפעיליה המסורים.
בקיץ 1882 גמר את בית-הספר הריאלי ובסתיו נכנס ללמוד בביה"ס הטכני הגבוה במוסקבה, ועד מהרה יסד בה אגודת סטודנטים יהודים לעבודה תרבותית, בה הרצה את הרצאתו הראשונה - על מרד המכבים. וכ שנוסדה ב-1884 אגודת הסטודנטים "בני ציון" (שהתקיימה עד 1918 וקמו אגודות דומות לה בשם ובמטרה בערי רוסיה) היה אוסישקין מראשי פעיליה. באותה שנה השתתף בועידת קאטוביץ של "חובבי ציון", ומפאת גילו הצעיר עדיין לא היה רישומו ניכר בה, אך הוא התרשם ולמד על מנת לעשות. ב-1885 נבחר למזכיר חובבי ציון במוסקבה. בועידת חובבי ציון ב-1887 בדרוסקאניק כבר היה לו מה להגיד,ונבחר בה למזכיר הנשיאות, והשתתפותו הניכרת בדיונים העידה, שאדם צעיר זה רואה את הפעולה למען ציון כתוכן-חיים רציני ועיקרי. מאותה שנה ואילך החל להביע דעות על הרעיון והמעשה של חיבת ציון במאמריו ב"המליץ", ב"אוטו-אמנציפציה" של נתן בירנבוים וב"ציון" של במבוס ולווה בברלין. ב1889 גמר את לימודיו והוסמך למהנדס-טכנולוג. באותה שנה נוסדה אגודת-הסתרים "בני משה" (ז' אדר תרמ"ט) ביזמתו ובהנהגתו של אחד העם , שנטלה על עצמה להכין את העם על-ידי הכשרה רוחנית לקראת תקומתו. המהנדס אוסישקין איש-המעשה היסס הרבה לגבי הצורך והתועלת שב"דברי רוח" בעת שנחוצים כל הכוחות לעבודה מעשית בארץ-ישראל, אך, בסוף הצטרף גם הוא ובועידת חובבי ציון בשנת תר"ן באודיסה כבר השתתף כחבר "בני משה".
בתרנ"א נשא לאשה את אסתר בת שמריהו פאליי, ואת מסע הכלולות ערך עמה לארץ-ישראל, בה שהה 49 יום. בכך אמר ליצור "אופנה" חדשה של מסע-כלולות לארץ-ישראל, במקום נסיעות באירופה אך לא נמצאו לו מחקים רבים. את רשמי מסעו פרסם בצורת יומן ברוסית ולאחר שנים רבות, לרגל יובלו השבעים פורסם בתרגום עברי ב"ספר אוסישקין". וכשפרסם אחד העם באותה שנה (תרנ"א) את "האמת מארץ ישראל", אמת פסימית ומוכאה, יצא הוא בעוז נגד רבו, ראש "בני משה", בנוסח "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכל נוכל לה".
בשובו מהארץ השתקע בייקאטרינוסלאב (כיום דניפרוטרובסק) וגר בה 15 שנה כמהנדס ועסקן עולה וגדל של חובבי ציון והציונות. סמוך לאחר הופעת החוברת של הרצל "מדינת היהודים", ששימשה קריאה ראשונה לארגון תנועה ציונית מדינית, נסע אוסישקין ב-1896 לפאריס בשליחות ועד חובבי ציון שברוסיה להשתדל אצל הבארון בנימין (אדמונד) רוטשילד (שנקרא "הנדיב הידוע" ו"אבי הישוב") בדבר הקצבת תמיכה מצדו למושבה באר טוביה, שיסדו חובבי ציון ושאמצעיהם לא הספיקו לבססה כראוי. בפאריס התודע אל ד''ר מאכס נורדאו, שנתן יד לתנועה של הרצל מראשיתה, ובשובו דרך וינה התודע גם להרצל וקיבל את תכניתו, וכשבא אח"כ לקונגרס הראשון לבאזל נפגש עם שני ראשי התנועה כמו עם ידידים ותיקים, ונבחר לחבר הנשיאות. בקונגרס השני, ב-1898 נבחר למורשה גליל ייקאטרינוסלב, ומאז עלה בשלבי הפעילות הציונית ובמשך הזמן היה לראש ציוני רוסיה ולאחד מראשי הציונות העולמית והשתתף כציר בכל הקונגרסים והועידות של ההסתדרות הציונית העולמית (חוץ מהקונגרס הששי) וכחבר הנשיאות ברובם. בתר"ס נסע במשלחת ועד חוץ אל הברון לתבוע את שחרור המושבות בארץ משלטון הפקידות. ב-1902