הוא למד לימודי-משפט באוניברסיטאות לבוב ווינה, שבה גם הוסמך בשנת 1913 ואמר לעבוד במקצוע של פרקליטות. אולם עם מלחמת העולם הראשונה גוייס ושירת בצבא אוסטריה כקצין, ומקץ המלחמה נשתקע לכמה זמן בוינה ועבד בה בהסתדרות העברית.
נשא לאשה את גיזלה (גיטל) בת שרגא פייבל כצינל, שנודעה בעדנת מידותיה ותרבותה הדקה. (נפטרה בתלאביב כ"ד כסלו תש"ד).
כשחזר ללבוב, היה מראשי הפעילים בתנועת-העליה - סייע בהדרכה וארגון לתנועה החלוצית (היה זמןמה מזכיר מרכז "החלוץ") וביחוד לעוליה, עולי העליה השלישית ("השומר הצעיר"). עם הדיפירנציאציה בתוך התנועה הציונית הכללית היה מראשי המארגנים של אגף העבודה, תחילה בדמות הפרקציה הראדיקליתדימוקראטית ואחר כך בדמות מפלגת העבודה "התאחדות". במפלגה זו היה מבעלי הכיוון הארצישראלי-עברי, וגם אם נתן ידו לפעילות של פוליטיקה ארצית שמר על מרכזיותה של ההגשמה הציונית בתכנית המעשית של מפלגתו. שעל כן נתן יד עוזרת ויוזמת לתנועות החלוציות, שקמו בקרבה: אם התנועה "גורדוניה'' (בראשה עמד פנחס לוביאניקר - עתה השר פנחס לבון) ואם ארגון בעלי מלאכה "העובד'', שמטרתו היתה עליה לארצנו. בבחירות לסיים הפולני ב-1922 נבחר כבא-כח "התאחדות", אולם זכותו נשללה, על ידי החלטה מעוולת של הרוב בהסתדרות הציונית והושבה לו בשנת 1924 :אבל גם כציר לסיים הפולני המשיך בפעולה תנועתית ובהסברה ציונית-סוציאליסטית ורבה זכותו בהשגת הקלות לעליה לארצנו. מאחרי פטירתו של ד"ר מאיר יעקב ביננשטוק היה הוא הכח האינטלקטואלי הבולט בצמרת המפלגה, שהורחבה למפלגה המאוחדת פועלי-ציון-צ.מ.; היה חבר מרכזה ואף יושב ראש שלה. במוסדות השונים שפעל (ועד ההצלה, עזרה וכו') כיוון את הפעולה לצד הסיוע של ההכשרה והעליה וכן עבד בשקידה בליגה למען ארץ-ישראל העובדת ובמוסדות שונים של ההסתדרות הציונית. היה ציר בקונגרסים הציוניים מ-1921 עד 1939, חבר הועד הפועל הציוני הגדול, חבר נשיאות קרן היסוד והמשרד הארצישראלי לגליציה. פרק לעצמו היא פעולתו כחבר מועצת הקהילה בלבוב, שבה נלחם בחריפות במגמות האנטי-ציוניות של ההנהלה, שהתרפסה לשלטונות. חבר האיחוד העולמי של פועלי-ציון-צ.ס.
בשובו ב-1939 מהקונגרס הציוני, לעיר פעולתו, לבוב, מצא בתוכה אנדרלמוסיה של מלחמה. הרוסים, שכבשו את העיר עמדו להגלותו לירכתי צפון, אך עלתה בידו להחלץ עם משפחתו ולהגיע דרך וילנה וקובנה לשטוקהולם, ובראשית 1940 באו לארץ-ישראל, שבה נקלט עד מהרה. תחילה עבד במחלקות ההסברה והערעורים במרכז קופת חולים ואחר כך נתמנה מזכיר סניף מפלגת פועלי ארץ-ישראל בתל-אביב. ומלבד תפקידו זה היה מקיים כמה וכמה תפקידים אחרים: חבר מרכז מפלגת פועלי ארץ-ישראל, חבר מועצת הסתדרות העובדים ומזכיר בית דינה העליון, שופט עירוני בתל אביב וחבר הועד הארצי למען הקרן הקיימת לישראל. פעילותו כעתונאי וסופר, שהיתה מרובה בימי נעוריו, נתמעטה אחר כך לרגל עבודותיו בהסברה וארגון, אך פירסם מאמרים רבים בעתוני מפלגתו "דאס פרייע ווארט", "פאלק און לאנד" וכדומה, וביותר נרשמו מאמריו העברים, המצוינים בסגנון עשיר ובנעימת פולמוס חדה ומשכלת. הלא הם המאמרים שהוא פרסם זה שנים דרך קבע על עמודי "הפועל הצעיר", "דבר", וכן הרצה בקביעות על בעיות השעה.
נפטר בתל-אביב, א' אב תשי"ד (31.7.54).
בנותיו: מרים אשת ד"ר קלמן שטיין, רננה אשת ד"ר אהרן גוטמן.
בן ציון ריזו לוי
נולד ביפו בשנת תרמ"ה (1885). לאביו נחום ולאמו זמבול בת רפאל מהודר. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
היה פעיל בארגוני הנוער ביפו, ומראשי אגודת "המכבי" ביפו. בין הלוחמים נגד המ סיון ביפו.
נשא לאשה את שרה בת רחל ובנימין מהודר (רחל היא בת אהרן שלוש, אבי משפחת שלוש בישראל. ראה כרך א', עמ' 499).
היה מתפקידים הראשונים בבנק אנגלו-פלשתינא בע"מ ביפו (כיום הבנק הלאומי לישראל).
ידע לקרב לקוחות מהשכנים הערבים לבנק.
נפטר ביפו, כ' ניסן תרס"ט (11.4.1909).
בתו: בת-ציון אשת יצחק בן חיים יהודה מלמד (ראה כרך א', עמ' 318).
דבורה (דורה) פינשטיין
נולדה בעיר פופלען, מחוז שוואל, ליטה" ניסן תרנ"ז (7.4.1897).
לאביה דב אהרונוביץ (בעל עסקים בדרום אפריקה) ולאמא טובה בת מרדכי אורקין. למדה בגימנסיה רוסית בריגא,