היה פעיל ב"חיל המתנדבים הארצישראלי" ו"משמר אזרחי" בתל-אביב.
בניו: גדעון (מפקח איזורי של גדנ''ע בת"א), יצחק צבי (גנן).
יצחק אשר קאמינקר
נולד י''ד אדר ב' תר"ע (1910) בעיר קוזלוב שליד טארנופול, עירו של בעל "מנחת חנוך" (גאליציה).
לאביו השו"ב רבי אפרים נחום ולאמו מלכה בת צבי חאראפ (מצאצאי האדמו"ר המפורסם בפי כל בשם ר' שלמהלה מיזרנה).
קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבה. מבאי ביתו של הרב הגאון מטארנופול, בעל "חבצלת השרון", וסיים בית ספר תיכון.
החל לכתוב ב"אונזער ווארט" בעריכת ד"ר בן-ציון פסלר הי"ד בקולומיא וב"איזראעליט" שבפרנקפורט דה מיין ושמש ככתב בסוכנות יט"א.
היה עסקן פעיל למען "קרן הישוב'' וקרן התורה של אגודת ישראל. ניהל תעמולה בחוגי הנוער הדתי למען ציון ולא רק נאה דרש, אלא גם נאה קיים. היה הצעיר הראשון שבכל רחבי פולניה שעלה ארצה כאגודאי.
עלה לארץ בסוכות תרצ"ב (1932) לפי רשיון עליה מיוחד שקבל מאת מנהיג אגודת ישראל, הרב משה בלויא ז''ל, ונשתקע בפתח-תקוה. עבד כפועל חקלאי בפרדסים, בבנינים ומכובשי עבודה עברית במושבות.
תוך שנות עלייתו, הוטל עליו מטעם המרכז העולמי של אגודת ישראל בפרנקפורט והמרכז הארצי של אגודת ישראל בירושלים לכונן ארגון ארצי של פועלים אגו דאיים, וביצעהו בשלמותו (בחנוכה תרצ"ג) בשם "הסתדרות פועלים חרדים" - שהפכה אח"כ להסתדרות פועלי אגודת ישראל ושמש כחבר ועד הפועל וחבר המזכירות הארצית של ארגון זה. והנהו בעל פנקס חבר מספר 1 של פועלי אגודת ישראל בישראל.
היה איש סודו של הרב משה בלויא (ראה כרך א, עמוד 175) ובסיועו יסד את הקבוץ הראשון של פאג"י בנתניה (תרצ"ד) שהתנחל על קרקע של חברת "הנוטע". שם נצטרף ל"הגנה" והיה ממקבלי המעפילים במימי נתניה. קדח בקדחת ששה חדשים רצופים, ואעפ"כ לא עזב את עמדתו למרות צו הרופאים. משם עבר הקבוץ ל"מחנה ישראל" שבעמק.
עם התפוררותו של הקבוץ, נשתקע בחיפה ונתמנה מזכיר בית הספר הריאלי "יבנה", שהיה אחד ממניחי יסודותיו.
בשנת 1940 עבר לת"א, ונתמנה מזכיר מרכז "בנות - פועלות אגודת ישראל" ועורך ירחון "בית יעקב''.
בשנת תרצ"ו ערך והוציא-לאור גליון חד-פעמי "זכרון יעקב" - בהשתתפות: הרב בלויא, הרב י. ל. צירלסון, ד''ר נתן בירנבוים, הרי גודמן , האדמור מויזניץ ויעקב לנדוי. בשנת תש"ב פרסם שוב קובץ מאמרים בשם "לפידים" בהשתתפות סופרים ואנשי שם.
בהודע על גורלו המר של מנהיג אגו"י וציר הסיים הלטבאי אשר הגלה לסיביר, לחם עם מנהיגי אגו"י בישראל על ישבם באפם מעשה ואי נקיטת כל פעולה חיובית למען שחרורו, והודות לכך נקט משרד החוץ הישראלי בפעולות מסוימות למען שחרורו, שלא הוכתרו בהצלחה.
במשך שנות הופעתו של שבועון אגו"י בירושלים "קול ישראל" שימש בו כעתונאי.
בשנת תשי"ד יצא לארה''ב בשליחות צבורית בתפקיד מארגן ותעמולן וביצע תפקידים חשובים ראשונים במעלה. נפגש שם עם גדולים ומנהיגיה של היהדות החרדית ביניהם גם עם האדמו"ר מסטמר והגן על שמה הטוב של מדינת ישראל כלפי המשמיצים של המדינה ועוד. כעת הנו עוסק בפקידות ובצרכי צבור בלתי מפלגתיים.
נשא לאשה את שושנה בת הרב שלמה אלטמן ולאמה למשפחת אוקס (המפורסמת ברבניה ואדמו"ריה ברוסיה ובפולין.
בנו שלמה (חייל בצ.ה.ל.).
דניאל אלמגור (קליינמן)
נולד בדיוניבצי (אוקראינה) בשנת תרנ"ג (1.3.1893). לאביו חיים (סוחר) ולאמו פרומה בת קלמן רוזין. קבל חנוך מסורתי, בבית הספר הלונדוני לכלכלה ומדע מדיני (אוניברסיטה של לונדון - 1919-1922), תואר : רואה חשבון מוסמך.
עסק במסחר תבואות.
מיסד ויושב ראש אגודת "בני-ציון" באונגני (בסרביה), עסקן קרן הקימת, חבר באגודת "אחוה" מיסודו של הרב י. ל. מימון (פישמן).
בשנת 1914 עלה לארץ.
עד שנת 1917 עבד כפועל חקלאי וכו'. מזכיר הסתדרות הפועלים החקלאית בגליל 1915-17.
בשנות 1917-18 מפקח נודד בקבוצות הגליל התחתון מטעם המשרד הציוני.