בית-הספר מחדש, המשיך ללמוד בבית-ספר זמני מפי מורה מתנדב, דב הוז (ראה כרך ג', עמוד 1336) שחזר הביתה משרותו כקצין בצבא הטורקי. אח"כ התנדב המורה לגדוד העברי ועזב את תלמידיו, אך השפעתו של המורה על הילד ישראל לא נמחתה. הילד לא יכול אז ללכת בעקבות מורהו "לשחרר את הארץ בשביל לעשותה מולדת לעם ישראל", אך במהומות 1920 ו1921, כשביתם שימש נקודת משמר ל"הגנה" בחזית יפו הערבית, מילא הילד תפקידי קשר ושליחות בין הנקודה ובין המפקדה, וכך בא במגע ראשון עם ראשי ההגנה.
מששקטה הארץ המשיך ישראל בלימודיו בביתהספר העממי שברחוב אחד העם, גילה כשרונות בלימוד ובשאיפות לצדק סוציאלי ולקוממיות לאומיות ברוח נביאנו, כפי שהקנו לו טובי המורים כמחנכים ברוח התנ"ך ולא כמלמדי ה"חומר" שבו. המורים יעצוהו להמשיך את לימודיו בבית-המדרש למורים, אך בגלל המצב הכלכלי הדחוק לא יכול היה להתמסר ללימודים, ואחרי הגיעו לבר-מצוה וגמרו את בית-הספר יצא לעבודה. מקודם עבד כפועל-עוזר בבנין (עבד גם בבנית מלון "פלטין" לשעבר), ואת שכרו מסר לאמו לצרכי הבית אח"כ למד מקצוע הדפוס ועבד בסידור-יד בדפוס "אחדות". מתוך נסיונו עמד על הצורך בהתארגנות הנוער העובד בתנאים קשים, הן לצרכי התאגדות לשיפור התנאים, כמו שעושים הפועלים המבוגרים, והן להשתלמות בהשכלה בשעות הערב. הוא אסף בדפוס פסי-נייר צבעוניים, שאריות של פלאקאטים וכרוזים, והדפיס עליהם כרזות קצרות שחבר וסידר במו ידיו, בהן קרא לחבריו הצעירים להתארגן וחילק בעצמו את הכרזות בין הנוער במקומות העבודה, וכך נוצרה ב-1924, ביזמתו ובפעילותו, הסתדרות "הנוער העובד", שהסתדרות העובדים הכללית לקחה אותה תחת חסותה, והיה אחד מפעיליה ואח"כ גם ממנהיגיה.
תוך עבודה קשה ביום המשיך להשתלם בשעות הערב בהשכלה עברית וכללית ובמדע החברה בכיוון סוציאליסטי, הגיע לכושר הסברה והשפעה בכתב (בעתונים ובכרוזים) ובנאומים ולכושר בהנהגה צבורית. כפועל דפוס הצטרף ל"הגנה" יחד עם חברו משה זליצקי (שנודע אח"כ בשם אלוף משה כרמל במלחמת השחרור ובפיקוד בצה"ל ראה את הערך שלו בכרך זה), עבר את ההכשרה הרגילה בסתר, לפי הנוהג ההכרחי בימים ההם, וכן השתתף בהשתלמות עיונית למנהיגי ההגנה, ב"חוג" למדריכי הנוער העובד בהנהלתו של אליהו גולומב (ראה כרך ב', עמוד 972).
באותו זמן היה ממארגני הקבוצה החקלאית הראשונה של הנוער העובד להתישבות על הקרקע, וכשעמד לצאת עם קבוצתו להניח את היסוד לקיבוץ נען , בסביבת רחובות, הציע לו משה שרתוק (כיום משה שרת ) לנסוע לאנגליה ולהשתלם בלימודים גבוהים במדעי החברה והמדינה, כדי למלא אח"כ תפקידי הנהגה בצמרת צבור העובדים בארץ, אך הוא סירב, באמרו: לאגליה יהיה מי שיסע, אבל בקיבוץ אין מי שימלא את מקומי". ואכן ב-1930 יצא עם קבוצתו להתנחל על אדמת השממה שליד הכפר הערבי "נענה", שנועדה להיות חות-הכשרה לנוער העובד, אלא שאח"כ נעשתה נקודה עצמאית. כך בא "אל העבודה ואל הנחלה", נשא בעול האחריות לבטחון הנקודה ובמשך הזמן התמחה בעבודה בענף הפרדס של המשק, ונתן את חלקו לכל ענפי הפעולה בבנינה החמרי והחברתי של הנקודה.
נשא לאשה את צפורה בת שלמה לוקוב. כשנוסד המרכז לנוער של ההסתדרות בראשותו של ברל כצנלסון , באה הדרישה שישראל גלילי ישתחרר מן הקיבוץ ויעבור ל"מרכז" כעוזרו של ברל. הוא סירב, אך גבר לחץ המרכז והקיבוץ נכנע (לדרישתו האישית של דוד בן-גוריון) וגלילי עבר לעבודה מענף הפרדס של הקיבוץ ל"ענף" הנוער של ההסתדרות. והנה נזדמנה משימה אחרת, שהוא נדרש למלאותה - בשביל ההגנה. העמידו אותו במקום בטוח ברשימת המועמדים לקונגרס הציוני הי"ט, בלוצרן, 1935, שתנתן לו ההזדמנות להעמיד גם שם לנסיון את כשרונו כנואם, אך בעיקר בכסות-עינים לנסיעתו לאירופה בשליחות ההגנה, כאשר רכש דוד שאלתיאל באנטוורפן שבבלגיה נשק בשביל ההגנה, ועל גלילי הוטל לארגן ולנהל את הבאת המשלוח לארץ בהעלמה מעיני הרשות הבריטית. ואף כי לא שלט בשפות לועזיות, הצליח לקשור את הקשרים הדרושים ולפתור את הבעיות המסובכות ביותר בסידור המשלוח.
משגמר את הענינים באירופה חזר ארצה ישר למחנה נוער, שהוקם אז בראשונה ומנה כאלף בני-נוער, באשר זה היה מתפקידו הסדיר בהנהגת המרכז לנוער. והנה בא רץ והודיעו על תאונה חמורה שאירעה למשלוח הנשק. חבית מלט נפלה תוך פריקה בנמל יפו, נתבקעה וכדורי-רובה נפלו מתוכה... וחלק ממשלוח הנשק, שהגיע ארצה בתוך משלוח של מלט מבלגיה נפל בידי השלטונות הבריטיים. ואשר על כן עליו לחזור מיד לאירופה, לטשטש עקבות ולמצוא שיטות חדשות למשלוחים הבאים. מיד יצא לאירופה, וכשחזר אחרי שלשה חדשים מצא את המרכז לנוער בחיסולו בגלל חילוקי דעות בהנהגה. הנה כי כן נעשה מיותר בעיר והגיע זמנו לחזור לקיבוץ. אך הועד הפועל של ההסתדרות סירב להיענות לדרישת הקיבוץ, באשר החליט להעסיק את גלילי במרכז ההגנה. בסוף הושגה פשרה ולקיבוץ ניתנה הבטחה מפי דוד רמז בשם הועד הפועל של ההסתדרות, שהשאלתו של גלילי אינה אלא לשנה אחת בלבד. אלא שבאותה שנה פרצו מאורעות הדמים, ואחריהן באו "הספר הלבן" ושאר הגזירות, שנות מלחמת העולם השניה, ההעפלה והמאבק והמרי, הבריתות, והמלחמות בין ארגוני המחתרת הלוחמת ואחרי כל אלה מלחמת השחרור ותקומת המדינה ויציאת ההגנה מסתר המחתרת לחזית הגלויה של צבא ההגנה לישראל - ובכל השנים והתקפות הללו אסור היה להוציא אדם מוכשר ובקי מהנהגת ההגנה כדי לטפל בעצי ההדר של משק נען.