Volume 7

Page 2911

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הגרמנים, והבחורים, וביניהם יצחק רבין, רוכזו בחורשת משמר העמד ולמדו, בהדרכה אנגלית ועברית, חבלה ושיטות מלחמה זעירה. הקורס ארך חדשיים ואח"כ פוזרו אנשי היחידה לחוליות קטנות בחבלים שונים בארץ ויצחק רבין נתמנה אחראי לחוליה שהוצבה בעיןשרה שליד נהריה, כאחראית לגליל המערבי, והכינה את תכניות החבלה לכל מיתקן ראוי לחבלה באזור, שלא ישאר לשימוש הגרמנים.

אחרי כחדשיים חלפה סכנת הפלישה. היחידה פוזרה ויצחק יצא לשפר את השכלתו הצבאית בקורס למפקדי מחלקות, ואח''כ נשלח לכפר גלעדי כמפקד מחלקה של נשק מסייע. משם הועבר לעמק, וכסוף 1944 שימש מדריך גדודי ומפקד קורס מפקדי-כיתות של הפלמ''ח.

משחלפה אימת הפלישה הגרמנית וחזית המלחמה בכללה התרחקה מארצנו, לא היו הבריטים זקוקים עוד לפלמ"ח ודרשו את פירוק הכח הצבאי של הנוער העברי. אך הישוב העברי והמפעל הציוני נשארו מעונינים באופן חיוני ביותר בקיומו ובגידולו של כח זה. למראית עין החליפו הבחורים "את חרבותיהם באתים וחניתותיהם במזמרות" והלכו להכשרה חקלאית, אלא שכיום כבר מותר לגלות, שזאת היתה "הכשרה מגויסת" הקרויה פלמ''ח. וכשהאנגלים ראו את הישוב מופקר לשירותם ולכוחם המזוין וריכזו במחנה עתלית שיירה גדולה של מעפילים לגרשם מן הארץ, החלו "ימי המאבק" ולאנגלים ניתן להרגיש, כי חניכיהם לשעבר למדו יפה את מלאכת החבלה והמלחמה הזעירה ולא שכחוה...

היה סגן מפקד הפעולה לשחרור המעפילים העצורים מהמחנה, בהתגברות על הכח הבריטי ששמר עליהם. אח''כ השתתף בתיכנון "פעולת הרכבות", שהסתכמה בחבלות במסילות הברזל במקומות רבים בארץ בלילה אחד (ששימשה כעין הפגנת-אזהרה לאנגלים, שבהמשכת משטר הדיכוי וקיום גזירות החנק של "הספר הלבן" לא יהיו להם שלום ושלוה בארץ הזאת)- כן השתתף בפעולות החבלה במשטרה הניידת, ולצורך הכנת הפעולה ערך מקודם סיור חשאי במפקדת המשטרה הניידת בג'נין.

ב"שבת השחורה" (29 ביוני 1946), כשנאסרו רבים מאנשי ה"הגנה" ומראשיה, היה גם הוא ברשימת הבולשת וחיילים הקיפו את בית מגוריו ולקחוהו למחנה לטרון, ואחרי המיון הועבר למחנה רפיח אחד מה-11 שקיבלו פקודת-מעצר אדמיניסטרטיבית לזמן בלתי-מוגבל, ורק אחרי ארבעה וחצי חדשים שוחרר עם אחרוני הנשלחים הביתה.

נשא לאשה את לאה בת חיים שלוסברג.

ב-1947 ביקש לשחררו מן השרות בפלמ''ח באשר רוצה הוא עוד להשתלם בחקלאות ולעסוק בה, כי לכך נוצר ולכך התחנך. כשסירב מפקדו הישיר יגאל אלון לשחררו, פנה בערעור אל ישראל גלילי, אך ערעורו נדחה, ובטרם יספיק להתמרמר על כך החלה המתיחות לקראת ההכרעה על עתיד הארץ בעצרת או''ם, ואז הבין, כי לעת עתה אין השעה כשרה לפרוש מהצבא לחקלאות וקיבל עליו תפקידי הדרכה ופיקוד בפלמ''ח ואח"כ במ

טה הכללי של צבא ההגנה, שהנסיבות אילצוהו לעבור פתאום ממלחמה זעירה למלחמה ממש.

במחצית השניה של חורף תש"ח שירת כמפקד חטיבת הראל של פלמ"ח ב"מבצע נחשון" ואח"כ בקרבות על ירושלים, ובאחד מהקרבות העזים ביותר על הקשר בין שער-הגיא ובין חולדה, הכריע בשיקוליו ובכח עצביו במבחן הקשה להחזיק מעמד ולשבור את התקפת האויב ביתרון של כח-ההתמדה הנפשי. באותו אזור נסע אח"כ ביולי 1948 עם יגאל אלון בגייפ, שעלה על שדה מוקשים בכפר בריה (משמר אילון), והמכונית נתרסקה, אך שניהם יצאו בריאים ושלמים.

ביום מתן הדרגות בצה"ל, האחד באוגוסט 1948, נקבעה לו דרגת סגן-אלוף, שהועלתה אח"כ לדרגת אלוף-משנה. באותו זמן היה קצין המבצעים של חזית הנגב וראש מטהו של האלוף יגאל אלון. בתפקידו זה היה רב חלקו בתיכנון ובביצוע של כל הקרבות והמיבצעים שהביאו לשחרור הנגב כולו עד אילת.

בראשית 1949 השתתף כנציג חזית במשלחת הישראלית, שניהלה ברודוס את שיחות שביתת הנשק עם מצרים, ואח"כ נתמנה לראש מחלקת המבצעים במטה הכללי. במשך שנת 1953 השתלם בבית-הספר לקציני מטה באנגליה, וכשחזר ארצה נתמנה לראש אגף ההדרכה במטה הכללי, בדרגת אלוף.

צאצאיו: דליה, יובל.

זלמן שניאור (זלקינד (מקוצר "זאלי'') שניאורסון)

נולד בשקלוב, פלך מוהילוב, על הדניפר שברוסיה הלבנה, בשבט תרמ"ז (פברואר 1887).

לאביו ר' יצחק איזיק שניאור-שניאורסון (מן הענף השניאורסוני בניזין - בדרך לקיוב, ואחד מצאצאי רבי שניאור זלמן מליאדי בעל "התניא'') ולאמו חיה פיגה זוסמנוביץ דון-יחיא (ממשפחה נודעה בריגה - בעל חרשת לשימורי דגי המקום מלפני 85 שנים ויותר). אביו ר' יצחק איזיק היה מומחה לאבני-חן ולחפציםעתיקים. היו לו - עסק במוסקבה ועסק בורשה עד לפני מלחמת העולם הראשונה. איש אמיד היה ובקי בש"ס ופוסקים. בכל יום, בשהות אביו בבית, שמע אותו הילד זאלי - עם הנץ שחר "מנגן" בגמרא. וכן למד אצלו להבחין בין אבן-טובה לאבן טובה לפי צבעיהם ולטישותם. בין רקמות כסף וזהב עתיקות שהובאו מסיביריה ומסין ובין כל עתיקות של גילופי מתכות בארז', בכסף ובזהב. לימוד ביתי זה נשאר בזכרון המשורר לעתיד לבוא לכל ימי חייו ועוררה בו את התשוקה לאמנות ולצבעים הרמוניים עד היום הזה.

בהשכלה היסודית היהודית התקדם בילדותו במהירות, וכשהתחיל בשנתו התשיעית ללמוד גמרא, עשה אביו סעודה לכבוד המאורע. מהחומש ורש"י שלמד בשפע, עוד לפני עלותו לכיתת הגמרא, רכש לו בסיס נרחב למרי בכושר הבנה וביטוי בשפה העברית, ואידית

APA citation

Tidhar, D. (1956). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 7, p. 2911). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/7/2911