Volume 8

Page 3035

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

כחצי יובל שנה לפני הצהרת בלפור עסק באוסף כספים לתנועה והפצת התרבות העברית.

אחרי הצהרת בלפור החליט לקשר את חיי משפחתו בא''י ולפעל בארץ. אחרי תאריך השלום (11.11.1918) הנסיעה לארץ לא הורשתה, פנה לד"ר ויצמן בבקשה לאפשר את הנסיעה במטרה לסדר "קיבוץ גלויות" משפחתי להתישבות על הקרקע.

בדצמבר 1918 קבל אשור מאת מר ישראל זיו מזכירו של ד''ר ויצמן - שהתעודות והויזות הנחוצות נעשות עבור משפחתו.

בינואר 1919 היה הציוני הראשון מאנגליה והיהודי היחידי על האניה בין 150 נוסעים שזכה לעלות לארץ.

בשנת 1920 יסד בלונדון חברה אנגלית-ארצישראלית למסחר ושיכנע יהודים בעלי-הון באנגליה להתעניין בא"י באופן אישי וממשי. תמיד התנדב לנסוע לא"י למטרות ציונות. אך את עיקר משימתו ראה בהגשמה, או ב"ציונות מעשית''. היינו, בהעברת משפחות להתישבות. בהשקעת הון ויזמה משלו ובמשיכת אחרים לעשות כמוהו. וכך צורף יחד עסקנות ועסקיות. מאז 1919 היה בא מדי שנה בשנה לבקר בארץ, ואחרי הפסקה בשנות מלחמת העולם השניה חידש את ביקוריו השנתיים מ-1945 ואילך, ומשנת 1950 ואילך הנו מחלק כל שנה מחצה לישיבה בלונדון ומחצה לישיבה בביתו שברחובות.

ב-1927 יסד חברה אנגלית-ארצישראלית למטעי הדר וחברת "יהודה" לקנין (1931) ולרכישת אדמה בדרומה ובצפונה של הארץ, בנגב ובאזור החולה, למטעים ולפיתוח חקלאי. גם צאצאיו ביקרו פעמים רבות בארץ ואחדים מהם אף למדו כאן חלק מלימודיהם.

חיבר חוברות על הכלכלה הציונית (1944) וכתב מאמרים, פיוטים, יהדות ונצרות ב"שערי-ציון".

תומך בקביעות במוסדות ובמפעלים שונים. תומך בבית הספר החקלאי בפרדס חנה.

צאצאיו; רבקה אשת מרדכי בשיסט (רחובות), יהו דית אשת מיכאל זקסון, אברהם (אוברי), דינה אשת זאב פבזנר (רחובות), שושנה אשת יעקב (ג'ק) קנארד , שלום (ג'פרי), בן-ציון (ריטשרד).

ד"ר מרדכי אבניאל (דיקשטיין)

נולד בפריצי (רוסיה), ה' אב תר"ס (18.7.1900). לאביו מאיר דיקשטיין ולאמו חיה פשה בת הניך גרובשטיין.

קבל חנוך מסורתי וכללי, בי"ס לאמנות ביקאטרינבורג (רוסיה), בי"ס למשפטים ירושלים.

יו"ר סניף צעירי ציון ביקטרינבורג, חבר הסתדרות החלוץ ברוסיה.

נאסר ע"י הקומוניסטים בועידת ציוני רוסיה (1920) וישב בבוטירקה (בית סוהר).

בשנת תרפ"א (1921) עלה לארץ.

בשנות 1921-29 מנהל המחלקה לפיסול זעיר בביה"ס "בצלאל" בירושלים.

משנת 1929 עורך-דין.

משנת 1931 עד 1935 חבר מרכז הצה''ר, בשנות 1929-34 יו''ר סניף הצה"ר בירושלים.

בשנת 1934 עורך אחראי של העתון היומי "הירדן". יו"ר תנועת "החרות" בחיפה.

חבר מועצת עירית חיפה.

חבר מרכז תנועת "החרות" בישראל.

חבר מרכז אגודת הציירים והפסלים בישראל.

השתתף בתערוכות כלליות ופרטיות בוינה, לונדון, ארצות הברית ובארץ.

בשנת 1952 הוענק לו פרס שטרוק לאמנות. פרסם ספר "חתוכי עץ" בעברית ואנגלית (הוצאת לביא, חיפה, 1956).

צאצאיו: בצלאל אבניאל, שרה אשת יואל סלומון (עו"ד).

רבקה נוביק

נולדה בשנת תר"ס (1900) בקיוב שברוסיה. לאביה אריה יורובוי ולאמה טובה (גיטה) בת אברהם שפירא, מקיוב.

אחיה ישראל אביבי (כרך ד', עמוד 1881).

ב-1914 עלתה לארץ עם המשפחה והשתקעו בפתחתקוה. לרגל קשיי ההתערות הכלכלית של המשפחה בראשית קיומה בארץ, יצאה גם הנערה רבקה לעבודה בפרדסים. התיחסה לנטיעות בחרדה לגורלן ולגידולן כאילו היו שלה וטיפלה בהן בחיבה ובמסירות.

התנדבה לעזרה לחולים ולנדכאים, ואחרי הגירוש מיפו (אביב 1917), שקדה ביחוד לעזור למגורשים חולים ולסידור מקומות--מחסה למחוסרי קורת-גג שבין המגורשים.

ב-1919 הצטרפה לקיבוץ מרחביה ועבדה שם כשנתים. אך לא יכלה להסתגל לחיים הקיבוציים וב-1921 חזרה לפתח-תקוה.

באותה שנה נישאה למשה נוביק ( ראה ערכו בכרך זה).

APA citation

Tidhar, D. (1957). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 8, p. 3035). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/8/3035