לזכר אחיו יונה (ז'אן) פישר יסד יחד עם בנו של אח זה, משה (מוריס) פישר (לפנים שגריר ישראל בצרפת ואחר-כך בטורקיה), כפר באדמת הפרדסים שלהם ממערב לטול-כרם וקראו לו כפר יונה. (כפר זה ושלוחותיו ב"צואר הבקבוק" של מדינת ישראל שימשו עמדת-מגן איתנה על נתניה ועורק-התחבורה היחיד בין שני חלקי הארץ במלחמת הקוממיות). כן יסד בעפולה ספריה צבורית וקרן לגמילות חסדים ליד "קופת מלוה" על שם יהושע ושולמית פישר , ובסוף ימיו נדב לקהק"ל אלף דונם קרקע בנגב.
כחודש ימים אחרי פטירת רעיתו וכחדשיים לפני הכרעת האו''מ בדבר יסוד מדינה יהודית נפטר בתלאביב, ט"ו תשרי תש"ח (29.9.1947), ונקבר בקרבת מכס נורדאו בשורת הסופרים בבית-העלמין הישן של תלאביב.
צאצאיו: מרים אשת יונה קרנון (קזרנובסקי ראה הערך שלו בכרך זה), יוסף בן-נון (מהנדס בחיפה).
בספר "מגילת האדמה" (ספר שני) - דמויות הוצאת הקהק"ל, ירושלים תשי"א הקדישו לו פרק לתולדותיו.
דוד (ורנר) רוזוליו
נולד בתשרי תרנ"ט (11.10.1898) בברלין שבגרמניה.
לאביו משה אברהם (לפי המשוער היגרו אבותיו לפני דורות לברודי שבגליציה, ומשם יצא הוא בנעוריו לגרמניה והגיע למעמד מנהל חברת ביטוח) ולאמו קלארה בת משה (מוריץ) זאלינג. (שניהם עלו ארצה ב-1933 ונפטרו כאן).
בהיותו תלמיד גימנסיה ריאלית הצטרף בשנת 1914 לתנועת הנוער הציוני "תכלת-לבן" (בלאו-וייס), והגיע בה למעמד מדריך ואח"כ חבר ההנהלה הארצית. משגמר את הגימנסיה ב-1916 נרשם כחבר בהסתדרות הציונית ובקורפורציה של הסטודנטים הציוניים ק. י. פ. (לאחר שנים רבות כשחברי ק. י. פ. שעלו ארצה חידשו כאן את ארגונם - מנוער, נבחר בו ב-1935 לחבר הנשיאות, ב-1936 לנשיא ומ-1938 ואילך לחבר המועצה). בראשית 1917 גוייס לשירות בצבא הגרמני, השתתף במלחמת העולם הראשונה ונפצע בחזית צרפת. עם שחרורו מן הצבא, בראשית 1919, החל ללמוד חקלאות, במעשה ובעיון (במטרה להשתמש בידיעותיו בארץ-ישראל), עבר שנתיים של הכשרה חקלאית מעשית בגרמניה ובטירול הדרומית שסופחה במוצאי המלחמה לאיטליה, משום שהאקלים והצומח שם דומים במידה מרובה לאותם שבארץ ישראל; בין שתי שנות ההכשרה המעשית, ב-1920, רכש לו תואר "דיפלום אגרונום", בבית הספר הגבוה לחקלאות של אוניברסיטת ברלין. ב-1918 הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר" והשתייך לחוג שהתרכז מסביב לחיים ארלוזורוב, והתמיד בחברתו במפלגה זו בגרמניה ואח"כ בארץ, עד שנכנס עמה ב-1930 לאיחוד המפלגות, שנקרא מאז והלאה "מפלגת פועלי ארץ-ישראל", ובשנים 1922-1920 היה חבר הנהלת "החלוץ" בגרמניה.
ב-1922 נשא לאשה את דורה (גמרה את חוק לימודיה כגננת ומורה למוסיקה בגרמניה ומשמשת מאז עליתם ארצה מורה למוסיקה, פסנתר וחליל, לילדים ומורה לחנוך מוסיקלי למורים: למדה במשך הזמן בסמינר לקבוצים; במדרשה למורי מוסיקה, בקורסים פדגוגיים בבית ברל וליד הקונסרבטוריה הירושלמית ; חיברה ספרים לנגינה בחליל סופרן ואלט) בת שאול ולאסקה ארלוזורוב (אחותו של ד''ר חיים ארלוזורוב (ראה כרך ה', עמוד 2082).
באותה שנה עלו ארצה בקבוצה של כ-30 איש מגרמניה, שאמרו להתישב יחד על הקרקע. משלא ניתנה להם אדמה התפזרו איש לעברו, והוא עבד כפועל בפרדסי פתח תקוה, במטע הבננות בדגניה, בפלחה ביבנאל, בעבודת בנין בתל-אביב.
ב-1925 נתמנה למזכיר תחנת-הנסיון החקלאי של ההנהלה הציונית (הסוכנות היהודית) בתל-אביב וברחובות (כעת המכון הממשלתי לחקר החקלאות ברחובות).
ב-1935 וב-1937 עבר את הבחינות באגודת החשבונאים המאושרים והמאוגדים בלונדון ונתקבל כחבר בה, קיבל רשיון לעסוק בארץ במקצוע של רואה חשבון מוסמך, ומ-1935 עבד במקצוע זה בפרקטיקה פרטית בתל-אביב, ב-1949 נתמנה למנהל האגף לבקורת ופיקוח של משרד הבטחון, בראשית 1950 נתמנה ליועץ ראשי למבקר המדינה, מנהל האגף לבקורת מערכת הבטחון וממונה על בקורת האיגודים במשרד מבקר המדינה, ובראשית 1954 נתמנה לנציב המנגנון הממשלתי ושינה את התואר ל"נציב שרות המדינה", ובתפקידו זה הוא מפקח על כל פרטי ההרכב של עובדי המדינה בכל השרותים ובכל הדרגות, על סדרי שכר לעובדי מדינה, סדרי קבלת עובדים, העלאתם בדרגה, העברתם מתפקיד לתפקיד וממשרד למשרד, פיטורים, התפטרויות, פרישה לפנסיה - שהכל יעשה לפי דרישות החוקים וסדרי התקן ובגבולות התקציבים. כן שוקד הוא על שיפור השרות והעלאת רמתו, השתלמות הפקידים בכושר ובידיעות וביחסים לתפקידים ולענינים ולקהל הנזקקים להם, וכן על שיפור מעמדם החמרי של עובדי המדינה.