Volume 8

Page 3108

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ובגופו בכל אורך הדרך. - כך עלו יהודים בימים ההם לעיר הקודש!

למד בת"ת ובישיבה "עץ חיים".

בשעה שקיבל נתינות בריטית ע"י יהודי אנגלי, הוסיף לשם משפחתו את השם מנדל.

נשא לאשה את מייטא פריל בת ר' ישראל ברימט ולאמה ראזה דינה בת ר' מנחם מנדל בוים מקמניץ, בעל הספר "קורות העתים" (ראה כרך ב' עמוד 560) (נפטרה בירושלים, י''ט אלול תש"ז).

מקודם התפרנס מזונות מכולת ברחוב חברון שבעיר העתיקה (כך נקרא אז הרחוב המוליך משער שכם לכותל המערבי ובחלקו הצפוני היה אז ישוב יהודי קטן), וגם עסק במלאכת-אמנות זעירה שהתמחה בה מאליו, בעיטור כלי-אבן בחריטת ציורים עליהם. וכשביקר הבארון בנימין רוטשילד בפעם הראשונה בירושלים, הזמינו אצל ר' גרשון מערכת כלי-אבן (מגש, בקבוק וכוסות) מגולפים בהידור, להגישה שי לנדיב בקבלת הפנים בביה"ס אליאנס. בכניסה לבנין נפלו הכלים ונשברו, אך הבארון ביקש לראות את שבריהם, התפעל מיפי המלאכה ונתן הוראה למנהל, שיקבל את האמן הזה למורה למלאכה. ור' גרשון הסכים מחמת דחקו, אף כי ביה"ס היה אסור ב"חרם" מטעם רבני האשכנזים, והלך להורות בו ללא ידיעת משפחתו. וכדי שלא יצטרך לעבוד שם בגילוי ראש, כמו יתר המורים, היה חובש תרבוש, שלפי הנימוס שהיה מקובל אז לא היה צורך להסירו אף בחברה נכבדה. אך כשחלו הילדים בביתו, חשש שזהו עונש מן השמים על שהוא עובד ב"שקולה" שיש עליה חרם, והתפטר ממשרתו, והוסיף לעבוד באופן פרטי לפי הזמנות מקריות. אך שני העיסוקים לא הספיקו לכלכלת המשפחה הגדלה והולכת. לפיכך נסע לכלכותא שבמזרחהודו אל הגביר ששון גבאי , שהיה חתנו של ר' מנדל מקמיניץ ובעזרה שקיבל מהדוד העשיר קנה בית בשכונת בית ישראל ושיפר קצת את המצב החמרי של המשפחה.

משנת תרנ"א ואילך עבד בקביעות בשרות הד''ר משה וואלאך, שבא אז לירושלים, מקודם כמורה-דרך ומתורגם ועוזר בתפקיד חובש מעשי ומנהל חשבונות במרפאתו שבעיר העתיקה, ואח"כ כפקיד ראשי ו"נאמן" בבית החולים "שערי צדק", שיסד וניהל הד''ר וואלאך במעלה רחוב יפו, עד סוף ימיו.

נפטר בירושלים, כ"ה טבת תרע"ח (9.1.1918).

צאצאיו: נפתלי צבי (חתן הרב יעקב גולדמן , ראה כרך א', עמוד 108), מנחם מנדל (שו"ב בירושלים), אליהו (מנהל המשק בבית-החולים "שערי צדק''), צפורה אשת הרב דוד סולובייצ'יק (ארה"ב), יעקב מנדל (פאריס).

צפורה גוריון (נורינסקה

)

נולדה בנרודיץ (רוסיה) א' תשרי תר"ס (בסוף 1899). לאביה ניסן נורינסקה ולאמה פייגה.

בוגרת סמינריון למורות.

מורה בבתי הספר "תרבות" בפולין.

השתתפה בארגון ההגנה בזמן פרעות פטלורה באוקראינה בשנות 1917-18, הצלת ילדים והעברתם לגבול פולין.

בשנת 1923 עלתה לארץ.

באותה שנה נישאה ליצחק גוריון (ראה את הערך שלו בכרך זה).

היתה מראשוני המורות בבתי ספר שונים בגוש נוריס, עין-חרוד (בשנים הראשונות לעליה על הקרקע), קבוצת שילר, גניגר ותל-אביב.

היתה מקשרת בין מפקדת אצ"ל ומחנות המעצר.

חברה במרכז ברית נשים חרות והנהלתו. נפטרה בירושלים, י"א תשרי תשי"ז (16.9.56).

צאצאיה: דרור אשת אליעזר סודיט, נעמה אשת מיכאל סער.

אריה לוטקר

נולד בשנת תרס"ג (11.3.1903) בניז'ין שבפלך צ'רניגוב, אוקראינה.

APA citation

Tidhar, D. (1957). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 8, p. 3108). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/8/3108