Volume 8

Page 3153

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ד"ר אברהם שלמה ולדשטיין

נולד בשנת תרל"ד (1874) ביאנובה שבליטא.

לאביו שניאור (סוחר בליטא ואח"כ בעל תעשית מצות בארה"ב) ולאמו טובה.

למד בחדר ובישיבת סלובודקה. בנערותו יצא עם הוריו לארה"ב. השתלם בלימודים כלליים, למד באוניברסיטת הארווארד ואח"כ באוניברסיטת קולומביה שבנוי-יורק וב-1902 קיבל תואר "בוגר למדעים", וב1914 ניתן לו התואר ד"ר לפילוסופיה.

נשא לאשה את חיה בת יוסף פרידמן.

היה ממיסדי "פועלי ציון" בארה"ב ומחבר תכניתה ב-1903, העורך הראשון של בטאונה "אידישער קעמפער" וחבר הועד המרכזי שלה, וכל זה בזמנו הפנוי מעבודתו הסדירה בהוראה בבתי-ספר תיכונים. בפעילותו במפלגה ותוך מסירותו לערכיה הסוציאליים הבליט בה את היחס החיובי המוחלט לרבונות השפה העברית ולחובת ההגשמה בפועל בארץ-ישראל.

ב-1912 עלה לארץ ונתקבל להוראה בגימנסיה הרצליה, בה לימד עברית, תנ"ך, תלמוד, היסטוריה ואנגלית, ואת שעות הפנאי הקדיש להמשכת עבודתו הספרותית והצבורית. היה מפעילי "פועלי ציון", ב"משרד העבודה" שלה ובהנהלת קפא"י (אחרי מלחמת העולם השתתף ביסוד "אחדות העבודה" ונבחר לועד המרכזי וב-1930 הצטרף עמה למפא"י) וכתב בקביעות בעתון "האחדות" של "פועלי ציון" בארץ.

בראשית מלחמת העולם התאזרח בארץ, שלא יגרשוהו הטורקים בגלל נתינות זרה, והמשיך לפעול בהנהגת התנועה בזמנים הקשים וכשהוגלו יהודי יפו ותל-אביב נמנה בין האחדים שהושארו ברשיון, לשמור על הרכוש היהודי, ואח"כ נדד עם הגימנסיה לצפון הארץ והתנסה בכל תלאות מוריה ותלמידיה. באותה תקופה ערך את הקובצים "בין הזמנים" (שנדפס בצפת) ו"הגליל" (ביחד עם רחל ינאית-בן-צבי) ופעל למען "השומר" במאמציו לשמור על בטחון הישוב תוך האפשרות המוגבלת בעקב תנאי החירום.

אחרי המלחמה המשיך בהוראה בגימנסיה הרצליה

ובעבודה ספרותית וצבורית. ב-1925 יצא להשתלמות נוספת בארה"ב והיה שם מורה לתנ"ך ולספרות עברית בקול'ג העברי בניו-יורק. ב-1929 חזר לארץ, יסד הוצאתספרים מדעית-עממית "השכלה" ו"גימנסיה הומניסטית", שהיה מנהלה עד סוף ימיו.

בשעתו השתתף ב"השלוח", ב"החנוך" ובספרות הפועלים. חיבר מלון אנגלי-עברי ועברי-אנגלי, שיצא במהדורות אחדות בהוצאת "מצפה", פרסם מאמרים בעניני סוציולוגיה וספרות בעתונים בעברית, אידית ואנגלית, שני ספרים באנגלית: "הספרות העברית החדשה" (1911), "ארץ-ישראל המודרנית" (נשאר אחריו בכתביד ונדפס ב-1937), וכן השאיר בכתב-יד ספר על הפסיכולוגיה.

בעקב מחלה יצא לניתוח בפאריס, ובעקב מות בנו בכורו חזר ארצה בלא לחכות לניתוח שני. להמשך הטיפול נתקבל לבית-החולים "הדסה" בירושלים, ושם נפטר ביום ב' סיון תרצ"ב (6.6.1932) ולמחרתו הובא לקבורה בבית-העלמין הישן בתל-אביב.

צאצאיו: יהודה ז"ל (מהגימנסיה של אביו יצא להגשמה והצטרף לקבוצת "החוגים" שליד מעין חרוד ושם מת בבחרותו), דניאל.

שמואל ליפשיץ (ברי"ל)

בולד בכ"ו באייר תרל"ב (1872) במוהילוב שברוסיה הלבנה.

לאביו יהודה ליב (תלמיד-חכם וסוחר גדול, מצאצאי הגאון מוילנה - ראה ערכו בכרך ג', עמוד 1181) ולאמו דבורה בת ר' שמואל שיק (מצאצאי הבעש"ט),

למד בחדר, ומפעם לפעם היה אביו לוקחו עמו למסעיו לרגל מסחרו, כדי שיכיר את העולם.

פעם, בהיותו בן עשר וחצי, באלול תרמ"ב, לקח אותו אביו לנסיעה ארוכה קצת, שחוץ מהמשפחה ידעו עליה בכל העיר שני אנשים: הרב ור' אליהו בלקינד, אביו של מאיר בלקינד והסבא של הבילויים לבית בלקינד. הם נסעו ברכבת לאודיסה ומשם באניה ליפו. האב הכניס אותו לתלמוד-תורה בירושלים וסידר את איכסונו וכלכלתו בבית גיסו הניך שיק, קנה נחלה בפתח-תקוה כשנתחדש הישוב בה, חזר להביא את כל משפחתו והתישבו בפתח-תקוה. לכאן חזר הנער שמואל מירושלים והמשיך את לימודיו בישיבת הרב אריה ליב פרומקין (ראה כרך ב', עמוד 572) שבאחוזת לחמן, ובשעות הפנאי היה מתאמן בעבודה חקלאית במשק לחמן וגם במשק של הוריו.

בגיל 12 כבר נתנסה בהגנה על הרכוש היהודי מפני שוסים. כשראה בדואי רוכב על גמל מחבל בשדה של אביו, התיצב נגדו כמו גדול וגער בו ולא נתנו להמשיך ברמיסת הזריעה. הבדואי גירש אותו מעל פניו, וכשהנער לא הרפה ממנו, שלף את חרבו הגדולה וחתך בזרועו שלשה פצעים עמוקים. אך הנער לא הרפה עוד ממנו והוסיף לצעוק עד שבאו אנשים לעזרתו,

APA citation

Tidhar, D. (1957). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 8, p. 3153). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/8/3153