Volume 9

Page 3365

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הברון בנימין רוטשילד והנהלת הכרת כיק"א לגדל צמחי בושם לשם עיבוד בבית-החרושת לתמרוקים שיסדה החברה בבנימינה.

נטע על מאות דונמים מטעי גארדניה, יאסמין, ז'ירופלה ומנטה ובתחנת הנסיונות שיסד ניסה את האפשרויות והתוצאות של גידולים אלה בבנימינה, זרעוניה ושוני, וההישגים בשדה ובמעבדה הצדיקו את העמל וההוצאות וגילו אפשרויות לפיתוח ענף תעשיה עדינה, שתוצרתה תוכל לכבוש לה מקום בשווקי העולם. אך בגלל חוסר ההגנה מצד השלטון המנדטורי מפני תוצרת חוץ לא ניתן לתוצרת העברית לכבוש אף את השוק המקומי, ובית-החרושת נאלץ להסגר ב-1932.

ב-1932 התמסר למלחמה במזיקים בפרדסים ויסד את "המקטר" - שותפות לקיטור הדרים, לפי השיטות שלמד בצרפת. במשך השנים עד פרוץ מלחמת-העולם ב-1939 טיפל בפרדסי פיק"א, "יכין", "מגד" ופרדסים פרטיים וקיבוציים רבים בעישון נגד החרקים בלמעלה ממליון עצים.

ב-1934 נשא לאשה את יפה בת אליעזר גורדון.

ב-1939 נתמנה למנהל ההפצה של מוצרי "הטחנות הגדולות" מחיפה ובית-החרושת למצות שליד המפעל מאזור נתניה עד קצה הדרום של הארץ.

הצטרף לחברת "מצות ישראל" (מיסודו של ישראל דננברג) והיה חבר בהנהלתה, וכן היה יו"ר איחוד בתיהחרושת למצות ובמשך שנים מספר יו"ר איחוד הטוחנים בארץ.

נפטר בתל-אביב, י"ט אדר א' תשי"ז (20.2.1957).

צאצאיו : יהודית אשת שלמה פלד, בנימין.

עמנואל יוסלביץ (יוספי)

נולד בשנת תרל"ח (1878) ברוסטוב שעל נהר דון, דרום רוסיה.

לאביו אהרן (יצרן בירה ויינות, ממשפחה דתית שבאה לרוסטוב מרוסיה הלבנה) ולאמו חוה לבית ברנוב.

למד בחדר, בבית-ספר טכני באודיסה, בפוליטכניקום

בקייטן שבגרמניה, והוסמך למהנדס כימי בענף הקראמיקה.

ניהל בית-חרושת ללבני שאמליט בפלך ייקאטרינוסלב.

ברוסטוב היה חבר "פועלי ציון" ופעיל בהגנה העצמית היהודית בתקופת המהפכה והפרעות ב-1905.

בסוף 1919 הפליג באניה אוסטרית מנטל באטום ועלה לארץ. עבד כחצי שנה בסלילת דרבים בסביבות סרפנד, כשנתים בפרדס גודלברג ברמת-גן, ובשנת 1922 שכר לו דירה באחד מראשוני הצריפים ברמת-גן (אז הסתכם כל הישוב ב"עיר הגנים" בקרוב ל-20 צריפים, בטרם היות בה בתים כל-שהם) והשתקע במקום.

ב-1925 נשא לאשה את שרה בת נחום שמשוני.

שנים אחדות עסק בגידול ירקות וטבק בהצלחה ובתור קבלן בבנית בתים ברמת-גן. אחר-כך יסד במקום את בית-החרושת הראשון לרעפים ולמרצפות ולמוצרי מלט וניהל אותו עד שפרש מהעבודה בשנת 1953.

ב-1928 נבחר לועד רמת-גן ונשא בעול החזקת שרותי הצבור תוך מצב כספי קשה מאד של משלמי המסים וקופת הועד, ובו בזמן גם בעול המאמץ המיוחד לנטוע עצים על הגבעות, כפי שמחייב שמו של המקום ("עיר גנים" ואח"כ "רמת-גן"). אח"כ נבחר למועצה המקומית הראשונה ב-1932 ונתמנה בה לגזבר (במשרת-כבוד ללא משכורת) בסמכות "דיקטטורית", שאין להוציא כספים כל שהם בלי חתימתו, וכן היה מנהל הועדה הטכנית, מנהל המשק ומפעל המים.

כל השנים עסק בפעילות צבורית מקומית ובמסגרת הסתדרות הציונים הכלליים, והנו ממשיך בתור חבר הנשיאות של בית-היתומים על שם בלובשטיין (בתל-אביב), מפקח של בית-היתומים ברמת-גן, ואח במסדר "בני ברית".

היה כ-12 שנה שופט (ובכללן כשש שנים נשיא) בית-הדין לשכר-דירה ברמת-גן וממונה מטעם הממשלה והעיריה לשיפוט בעניני שכירות בתי-עסק ברמת-גן.

פרסם הצעות בעניני תעשיות במדור הכלכלי של "הבוקר''.

צאצאיו: מרים אשת יעקב צ'חובוי (יצרן חותמות), חוה אשת אברהם סוקולובר (סוחר תכשיטים ושעונים), יאיר (טכנאי רדיו).

APA citation

Tidhar, D. (1958). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 9, p. 3365). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/9/3365