באותה תקופה מרה ביקש לו מפלט בעבודה ספרותית והחל כותב ספר שקרא לו "ילדי נחל העמוד" (סיפור מחיי האדם הקדמון, לרגל גילוי עקבותיו ושרידיו במערה שבנחל העמוד). אך לא הספיק להשלים את הספר, כי מחלתו אילצתו להפסיק ולהכנס לבית-חולים בירושלים.
נפטר בירושלים, י"ט אב תשי"ב (10.8.1952) ונקבר בעין חרוד.
לזכרו הוקדשה חוברת מלאה של "יומן עין-חרוד" (איחוד הקבוצות והקיבוצים) למלאות שלשים למותו, ועל שמו נקראה פינת החי בעין-חרוד.
צאצאיו: אשכול (חבר בניר אליהו),דליה (בוגרת אוניברסיטה אמריקאית, בפיסיקה, מורה למוסיקה) אשת פרופ' כהן (מרצה לפיסיקה באוניברסיטה העברית. מנהל מעבדה וחבר הועדה לאנרגיה אטומית), עופר (כנר, חבר התזמורת הישראלית), אילה (מדריכה לנוער בעין חרוד - הקיבוץ המאוחד) אשת יוסף בסור, סמדר (תלמידה).
עמרי אריאב
נולד בראש-השנה תרפ"ח (28.9.1927) בעין חרוד. לאביו דב (ראה ערכו בכרך זה, בעמוד 3385) ולאמו ברוריה בת אברהם משה יינילוב. למד בבית-הספר המשותף לעין-חרוד ותל-יוסף. הצטיין מילדותו במזג טוב והיה חביב על חבריו ומוריו, אך עצמאי במחשבותיו ובהליכותיו. עוד בשנות לימודיו הצטיין כרועה בן רועים בעבודה עם הצאן במרעה ובדיר.
כשגמר את בית-הספר ב-1945 בגיל 17 התגייס לבריגדה בניגוד להחלטת האספה כללית של הקיבוץ, אבל בהסכמת הוריו. בצבא נשתבח כחייל טוב וכחבר מסור, הצטיין בעזרה לזולת (גם מקודם בעבודה ובטיולי בית-הספר באזורי הרים ושממה) והשתתף במלא יכלתו בעזרה לשארית הפליטה באיטליה ובעניני עליה ב' (שניהל אביו באותה תקופה בשליחותו באיטליה), וב-1946 חזר לעבודתו בדיר ובעדר הצאן של המשק.
ב-1948 התגייס לחיל האויר הישראלי, גמר את הקורס הראשון לטייסים, הוסמך לטייס קרבי ונמנה עם הטייסים המעולים.
בראשית 1953 נשא לאשה את ציונה וחזר לחיים אזרחיים, ולרגל הפילוג בעין חרוד עבר הזוג לקיבוץ כברי. אח"כ נכנס לעבודה בחברת "כימאויר" כטייס בריסוס שדות ופרדסים.
משהגיעו מטוסי הסילון לחיל האויר הישראלי חזר לשרת בו והחל מתאמן בהם בהצלחה, אך אחרי כחדשיים נפל בעת אימונים ליד כפר יהושע, י"ט אב תשי"ד (18.8.1954), והובא לקבורה בעין-חרוד.
בנו : ירום. הקיבוץ הוציא חוברת לזכרו (עין חרוד, תשט''ו).
שלמה ונציה
נולד בסיון תר"ן (1890) בסאלוניקי שביון (אז טורקיה).
לאביו בנימין ולאמו אורו (זהבה ) בת אליהו כהן . למד בתלמוד תורה ובבית-הספר של הקהלה לימודי יהדות והשכלה כללית, וב-1909 בבית-מדרש ממשלתי תורכי למורים.
בשנות לימודיו הושפע לציונות וללאומיות עברית ממורהו הד''ר יצחק אפשטיין והתמסר במסגרת המכבי ובארגונים אחרים לפעולות למען תחית האומה.
השתתף ביסוד האגודה "מפיצי שפת עברי" והנהיג הטלת קנס על חבר שדיבר לועזית.
בשנים 1907-1906 השתתף בהגנה על כבוד בנות ישראל, שהיה בסכנה ביחוד על חוף הים.
ב-1908 ממיסדי אגודת המכבי "ילדי ציון" וב-1909 כבר נמנה על טובי המעמלים במכבי בסאלוניקי. אחרי מתן הקונסטיטוציה בטורקיה, משהתיר החוק לקבל גם לא-מוסלמים לשרות פעיל בצבא והגיע תור גיוסו, לא השתמש בברירה לפדות את עצמו בתשלום "בדל" באשר במכבי העדיף שהנוער היהודי יקנה ממשות לזכויות האזרח של היהודים על-ידי מילוי ממשי של חובות האזרח, וגם מתוך חשבון ציוני מרחיק-ראות, ש"הטורקים הצעירים"; האוחזים בהגה השלטון בממלכה העותומנית המתחדשת, יראו את היהודים כאזרחים נאמנים ומסורים למולדת ולא כאלמנט זר וחשוד, ומתוך כך לא יעמידו אבני-נגף על דרך התרכזותם של היהודים במחוז מסוים של הממלכה, בארץ-ישראל... לפיכך התיצב לשרות פעיל וגויס לחיל הים, נשלח לקורס לאלחוטאות ימית ובמלחמה הבלקנית הצטיין בשרותו בצי הטורקי, וקבל פרס ראשון באלחוטאות ומחמאה משר המלחמה טחסין פשה עבוד עבודתו המועילה.
בתוצאת המלחמה ההיא עברה סאלוניקי לרשות ממלכת יון, והוא שוחרר מהצי התורכי וחזר לחיים אזרחיים בעירו. עסק בתעשית תמרוקים ואריזות למצרכים (לטה,