במושבה. נשא באומץ את סבל חבלי ההתישבות בשממה, בלי סעד ועזרה, ואת מות שני ילדיו בזה אחר זה מחוסר אמצעים ועזרה רפואית להצלתם, ועודד את חבריו לשאת את יסורי ישוב ארץ-ישראל בלי תלונות ומורך. דחה בשם חבריו את ההצעהלנסיון של ונציאני , שליחו של הבארון הירש, להעביר אותם מארץ צחיחה זו לאדמה הדשנה שבארגנטינה. אחר-כך באה העזרה למושבה מאת הבארון רוטשילד , וכשפקידו וורמסר הכביד את ידו על המתנחלים, ארגן הירשקו את המרד נגדו והשביע בביתהכנסת ארבעים מחבריו האברים להמשיך במאבק עד לשחרור המושבה משלטון וורמסר. ה"מרד" עורר רעש גדול בעולם היהודי באירופה. בתורת עונש נגזר על אחד המורדים, שלמה יעקבזון מטנטורה, להנשל מעל אדמתו הרשומה על שם הבארון (כך היתה רשומה אדמת כולם, לפי תנאי התמיכה שקיבלו ממנו) ועל תושבי זכרון יעקב נאסר אף לתת לו מקום ללינת-לילה בבתיהם. הירשקו עשה מה שביכלתו להכשיל את ביצוע פקודת הנישול ואף נתן למורד המגורש ללון בביתו, והפקידות לא העיזה לענוש אותו, כי הכל ידעו את אופיו החזק ואת עמידתו האיתנה על דעתו.
עם השתפרות המצב במושבה נשתפר גם מצבו של הירשקו, אך הוא היה עוסק גם בעגלונות, בהובלת משאות לחיפה ומחיפה, ורק אחרי מותו נודע, כי את ההכנסה מעבודה זו היה מחלק בעיר בין עניים ונצרכים. גם בגלוי היה עוסק בגמילות-חסדים ובצדקה ובצרכי צבור. הכניס רוח חיים ועליזות בחגים ובשמחות שבמושבה.
שדהו, שזרע בו חטים בשנות-המצוקה הראשונות של המושבה ובו קבר את שני בניו, היה אחר-כך לבית-הקברות של המושבה. שם נקבר גם הוא ליד בניו כשנפטר ביום כ"ו תשרי תרס"ב.
ביום כ"ו אלול תרע"ג נפטרה גם רעיתו בסה (בתיה), חברתו בחיי האמידות והרחבות ברומניה ושותפתו הנאמנה בסבל ובעמל בבנין זכרון יעקב מראשיתה.
משבעת צאצאיו שהביא אתו נחים שני בניו באדמת זכרון-יעקב, כנ"ל, בן ושתי בנות יצאו למדינות הים, ושתים מבנותיו נשארו והמשיכו את חיי זרעו במושבה : בבה נישאה לזיידה גולדשטיין וטובה נישאה לבנימין בלומנפלד וילדו בנים ובנות,
מרדכי לובמן
נולד בהורי הורקי, פלך מוהילב, רוסיה הלבנה, י' טבת תרי"ח (1858), לאביו שמואל גרונס , חסיד חב"ד, חוכר אחוזות וקבלן ממשלתי וצבאי. למד בחדר ואצל הרב המקומי, הצטיין ונחשב ל"עילוי". בן י"ז נמשך להשכלה והשתלם באופן פרטי בשפות ובמדעים. שמע ידיעותיו וכשרונו הגיע לאזני מנהל בית-הספר הממשלתי לחקלאות ולמדידת קרקעות שבאותה עיר והוא הצליח להשפיע על ר' שמואל גרונם שיכניס את - מרדכי בנו ללמוד בבית-ספרו, בתנאי שישוחרר מעבודות שיש בהן חילול שבת. הקנאים שבעיר ראו "חילול השם" בכניסת בנו של חסיד לבי"ס של גויים והשתדלו אצל רשות-החנוך המחוזית לבטל את שחרורו מחילול שבת, כדי שיוכרח להפסיק את לימודיו במוסד- כנגדם גברה השתדלות משכילי מוהילב לקיים את שחרור מרדכי מחילול שבת והוא גמר את לימודיו בהצטיינות והוסמך כמהנדס-מודד. עוד בתקופת לימודו יסד בעזרת אמידי העיר בית-ספר לילדי העניים ולימד בו בהתנדבות.
אחרי שאביו נרצח במסעו ברכבת מדרום לחארקוב עבר לגור בחארקוב ועבד במדידות בעיר ובסביבה.
שם נשא לאשה את גיטל לבית יצחקי . אחרי ה"סופות בנגב" הצטרף בין הראשונים לחיבת ציון ורכש רבים בהשפעתו, וביחוד עשה נפשות לרעיון בין תלמידי האוניברסיטה החארקובית, שביניהם נוצרה תנועת "בילו". בתרמ"ד חיסל את עסקיו ועלה ארצה עם אשתו ואחותו רבקה (שנישאה אח"כ לדוב חביב לובמן ).
בתהילה עבד בכרמי ראשון-לציון ואחרי זמן קצר נתמנה מטעם פקידות הבארון למודד אדמות המושבות