ב-1927 נשא לאשה את דבורה מרכוס , ובזיווג שני נשא ב-1934 את מרים בת זלמן חבקין. משנאחז בקרקע בהתישבות קבוצתו התבונן וראה, כי המדיניות של השלטון המנדטורי פועלת במגמה מכוונת לשמוט מתחת רגלי היהודים את הרגשת האדנות ולקצץ את כנפי שאיפותיהם למולדת חפשית. והואיל ובחברתו לא מצא הד פעיל לתחושת הדיכוי שהעיקה עליו, פרש מהקבוצה ומהסתדרות העובדים והצטרף ב-1928 לתנועה הרביזיוניסטית, עבר לירושלים והחל לעבוד כעורך "דאר היום" עד 1930 (נסיין עתונאי בכתיבת מאמרים ב"דבר" היה לו מהשנים הקודמות) וב-1933 היה ממלא מקום העורך הראשי. בשנים 1933-35 היה שותף ב-Pales בשנים 1933-37 מוציאו ועורכו של "פלניוס" וב-1935 עורכו הראשי של העתון היומי הרביזיוניסטי "הירדן".
באותן שנים פעל גם בעסקנות צבורית-לאומית. ב1929 היה מארגן ומזכיר "הועד למען הכותל המערבי". באותה שנה פרש מה"הגנה", שהיה חבר בה מאז עלותו לארץ, השתתף ביסוד "ההגנה הלאומית", היה בה חבר המרכז וחבר הועד המפקח (כנציגו האישי של זאב ז'בוטינסקי) , ובשנים 1930-31 השתתף במשלחת לאירופה ולארה"ב מטעם ההגנה הלאומית לאיסוף כספים ונשק ולהברחתם לארץ, וב-1922 היה חבר המרכז המאוחד של ההגנה הכללית.
ממארגני ההגנה על סטאבסקי, רוזנבליט, ואחימאיר, הנאשמים הרביזיוניסטיים במשפט רצח ארלוזורוב.
ב-1935 פעל בהנהלת אירגון "עליה ב'", ובכלל זה פעילות מיוחדת ביון ובטורקיה.
נבחר ברשימת הצה"ר לקונגרס הציוני ה-17 (1931) ובשנים 1933-34 היה חבר הועד הפועל הציוני, סגן יו"ר מרכז הצה''ר בארץ.
ב-1937 ליוה את זאב ז'בוטינסקי בסיבובו בדרום אפריקה.
עם פרישת הצה"ר מההסתדרות הציונית נבחר כחבר הנשיאות העולמית של "ההסתדרות הציונית החדש". בתפקיד זה פעל ב-1937-40 בלונדון, שם היה ב-1939 גם מנהל "בנק העליה" ובשנים 1940-43 בניו-יורק.
בשנים שלאחר מלחמת העולם פנה לעיסוק פרטי בביטוח-חיים עם החברה Mutual Life Insurance Co. of New- York וביעוץ לעניני המזרח התיכון, וגם בעבודת הסברה ופובליציסטיקה וספרות למען תקומת מדינת ישראל וחיזוקה.
ב-1945 השתתף כציר ב"ועידה לעניני המזרח התיכון (ועידת עיון ובירור) באוניברסיטת האווארד". בשנים 1944-50 עבד בשיתוף עם נשיא ארה"ב לשעבר מר הרברט הובר בניסוח "תכנית הובר" לישב מחדש בעיראק את ערביי ארץ-ישראל שיצר להם המקום בארץ בגלל ההתישבות היהודית (ואח"כ לישוב הפליטים הערביים מ"פלשתינה"). באותן שנים פעל גם כיועץ המועצה לשעת חירום של ציוני אמריקה בעניני המזרח התיכון ובשנים 1951-52 כמנהל האינפורמציה הכלכלית מטעם מפעל המלוה של מדינת ישראל בניו-יורק.
פרסם מאמרים למאות בעתונים "דאר היום" ו"הירדן" בשנים שערך אותם, מאמרים ב"הארץ" ב-1948 ורבים ממאמריו בעתונות האמריקאית תורגמו ונדפסו בעתונים שונים בארץ. בלועזית כתב ב"ראזסוויט" (ירחון רביזיוניסטי ברוסית בפאריס), "סיבודניה" (עתון יומי יהודי ברוסית בריגה, כשהיה נציגו הלונדוני ב-1938-39) ובאנגלית בעתונים ובירחונים האמריקאים דלהלן: "הארפרס מאגאזין", "אטלנטיק מונתלי", "אמריקן מרקיורי'', "די ניישן", "רידרס סקופ", "אינטרניישונל דיג'סט", "וורלד פטרוליום", "די זייאוניסט קווארטלי", "די אמריקן זייאוניסט", "ג'ואיש מונתלי", "כריסצ'ן סייאנס מוניטורי", "ניו-יורק הרולד טריביון".
ספריו: "אחד מני רבים" (הוצאת "מצפה" 1929. באותה שנה פורסם תחילה בהמשכים ב"הארץ"), ושני ספרים באנגלית: ב-1942 "הצבא האדום" (בשיתוף עם מיכאל ברכין ) ב-1943 "המזרח התיכון: על פרשתהדרכים של ההיסטוריה" (שניהם בהוצאת וו. נורטון, ניו-יורק).
צאצאיו: רות (מאשתו הראשונה) אשת יוסף דכטר. מאשתו השניה : גיורא, דניאל.
נפתלי ציילינגולד (טורי זהב)
נולד בפינסק בשנת תרכ"ח (1868).
לאביו ר' אשר (מוכר-ספרים), שהיה נוסע בכל ערי פולין בעניני מסחרו. באופן כזה בא בקשרים עם הרבה רבנים ותלמידי חכמים וראשי קהל בערי פולין וליטה) ולאמו גיטל לבית אייזנברג (ילידת סטולין).
קבל חנוך מסורתי.
בצעירותו היה עוזר לאביו בעסקי מסחר ספרים. נשא לאשה את מרים בת ר' בנימין הכהן זילברמינץ מוורשה.
התישב בעיר זו והחל לסחור בה, פתח חנות ספרים ברחוב נלבקי 28 וניהל את עסקיו עד שנת 1904. ואח"כ עבר לוילנא, המקור של מסחר והוצאת ספרים באותה