ישראל בן-מנחם (דרצ'ינסקי)
נולד בשנת תרנ"ו (1896) בסלונים שברוסיה.
לאביו מנחם מנדל דרצ'ינסקי (סוחר ידוע, שומר מסורת, בעל השכלה עברית וכללית) ולאמו הניה לאה בת ר' שמואל הלוי בריסקין. אחרי קבלו חינוך עברי וכללי בסלונים שלחוהו הוריו בשנת 1912 ללמוד בבית המדרש למורים בירושלים, בהנהלת דוד ילין ז"ל, שהוחזק אז על-ידי חברת עזרה" (הילפספראיין) הברלינית. במלחמת השפות ב-1913 השתתף עם חבריו בשביתה נגד מגמות הגרמניזציה של חברת "עזרה" ואח"כ המשיך את לימודיו בבית המדרש למורים העברי הלאומי שנוסד אז בעקבות השביתה.
בראשית מלחמת העולם הראשונה גורש בין המגורשים למצרים בגלל נתינותם הרוסית. בקהיר השתתף בפתיחת בתי-ספר עבריים בעיר והורה בהם והיה מרצה לקהל הארצישראליים והמקומיים על נושאים בתחומי התרבות העברית.
אחרי המלחמה חזר לארץ, להשלים את לימודיו בירושלים.
בעת הפרעות בירושלים בפסח 1920 נאסר כחבר ה"הגנה" ביחד עם זאב ז'בוטינסקי וחבריו ונדון ל-15 שנות מאסר וישב בכלא במבצר עכו עד לשחרור אסירי ה"הגנה" בעקב החניה. (פרטים ראה בערך זאב ז'בוטינסקי, כרך ח', עמוד 3017).
אחרי השחרור יצא לארה''ב להשתלם וחזר לארץ.
חלה ויצא להתרפא לחו"ל, אך הריפוי לא הועיל להצילו ונפטר במלחמת העולם השניה.
תעודת ספר הזהב של הקהק''ל (מס' ג' קפ"ח/ב 3188/2) אומרת: ישראל בן מנחם (דרצ'ינסקי) חבר ההגנה בירושלים ואסיר עכו, נרשם לאות רגשי התודה וההערצה שהעם העברי היושב בארץ עתידו רוחש לבניו בחיריו שקדשו את שם ישראל בימי פרעות ירושלים בפסח התר"פ.
משה כהן
נולד בירושלים בשנת תרמ"ב (19.2.1882).
לאביו צבי הירש הכהן מוולקוביסק ולאמו חיה טויבה. קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבת עץ-חיים.
בצעירותו עבר עם משפחתו ליפו.
אביו יסד בחומת העיר העתיקה ביפו את בית המלון הראשון שנקרא "מלון אשל''. אח"כ העביר משה הבן את המלון לרחוב סיקסיק ביפו, ומלונו היה ידוע בשם "מלון משה כהן". בית מלונו הפך להיות למרכז פגישות בין העולים בימים ההם עם בני המושבות והישוב הישן מירושלים וכו'.
היה בין הראשונים שעסק בהורדת יהודים והצלתם מידי בעלי הסירות ("הבאכרים") שהיו רגילים לשדוד את העולים, וכן הקל עליהם את הכניסה לארץ בלי "הפתקא האדומה" שהנהיגו התורכים בימים ההם...
נשא לאשה את חסיה (משה) בת יהודה ליב ינקילביץ (נפטרה בתל-אביב, ד' כסלו תשי''ז - 8.11.56).
היה בין הלוחמים נגד המסיון ביפו.
היה מה-60 הראשונים שיסדו את אחוזת בית (היא תל-אביב) והקים את ביתו ברחוב לילנבלום.
נפטר בירושלים, כ"א אדר תרפ"ו (17.3.1926).
צאצאיו; צבי, אהרן ליב, דבורה אשת מרדכי (מקס) רובינס, בת-שבע אשת אלכסנדר בשקביץ, יהוידע, חסידה אשת משה הלפמן.
ד"ר אברהם יקותיאל אהרונוב
נולד בניסן תרמ"ו (אפריל 1886) בסרדינה-בודה שברוסיה.
לאביו הרב יעקב חיים (הרב שם) ולאמו מאשה. למד בישיבות, ובעיקר בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. גמר בית-ספר תיכון בבחינות אכסטרניות, למד באוניברסיטת דורפאט באסטוניה (אז פלך רוסי), הוסמך לד"ר לרפואה והתמחה במחלות פנימיות.
ב-1914 נשא לאשה את ד"ר מרים מטליה (רופאה למחלות נשים - ראה בכרך זה) בת שמואל דוד צודקוב.