בא"י ועורך הביוליטין החדשי שלה "במפעלינו".
גם בארץ המשיך לפרסם מאמרים ב"נתיבה", "הצופה", ומשנת 1954 עבד במערכת "הבוקר" עד ליום סגירתו.
עם עלותו לארץ הצטרף מיד לשורות ה"הגנה", במסגרתה עבר קורסים צבאיים שונים, פעל ב"שירות הקבלה" של ההגנה, כאחד מראשי המגייסים של צעירים דתיים לשורותיה.
נוסף על פעילותו הבטחונית בת"א וסביבתה נשלח לעזרה בשמירה ל"כפר יעבץ" ול"טירת צבי" לאחר שהותקפו ע"י הערבים בתקופת המאורעות.
כן השתתף בעליות על הקרקע של נקודות ההתישבות "כפר עציון", "עין הנציב" ו-11 הנקודות בנגב.
בשנת 1941 נשא לאשה את יונה ליפשיץ (ילידת שרנסק שבפולין, שנפטרה ללא-עת ביום 10 בדצמבר 1957).
בשנת 1960, בזיווג שני, נשא לאשה את בת שבע לבית בראון. בשנת 1944 נתמנה כמנהל אדמיניסטרטיבי לגימנסיה ובי"ס "מוריה" בת"א. בתפקיד זה שימש עד גיוסו לצה"ל במלחמת השחרור במאי 1948. בצה"ל מילא תפקידים אחראיים בדרגת קצין במטכ"ל/ מת"ש; מטכ"ל/אכא ובצבא הקבע כקצין המטה הכללי בלשכת הרמטכ"ל בדרגת סרן. שימש כשופט בית הדין הצבאי העליון. כן הופיע כמרצה על בעיות מת"ש ואכ"א בקורסים שונים של קצינים ואחרים.
השתחרר מצה"ל בסוף שנת 1951 ונתמנה כמנהל לשכת התשלומים במחלקה לחנוך של עירית תלאביב.
עם הקמת משרד מבקר העיריה, הוזמן ע"י המבקר מר ר. שפר ז"ל (אשר הכירו עוד מורשה עת היותו מנהל המשרד הארץ ישראלי שם) כפקיד ראשון ועוזרו בהקמת המשרד וכממונה על הבקורת בשתי המחלקות הגדולות בעיריה: המחלקה לחנוך והמחלקה לתרבות ונוער.
ב-1967 עבר למחלקת המנגנון, כמנהל יחידת תיאום כח אדם ובקורת.
ממשיך בשעותיו הפנויות לעסוק בכתיבה ובעריכה של ספרים, במיוחד ספרות רבנית בהלכה, מחשבה דתית וספרות כללית.
צאצאיו מאשתו יונה: יאיר (נשוי לפנינה בת מיכאל ליטמנוביץ, ובנם: איתי); גאולה אשת ירחמיאל זר-כבוד ובנם: אילן (חברים בקיבוץ "שלוחות" שבעמק בית-שאן); דוד (תלמיד בישיבה התיכונית בנתניה).
יוסף בן-הדור (דומניס)
נולד ברובנו (רוסיה), ט"ו בניסן תרע"ג (22.4.1913).
לאביו משה דומניס (דוד דויד שטינבוק, הצנזור הראשי לכתבי עת עבריים בוורשה. דודו של הסופר והמשורר פרץ מרקיש) ולאמו טובה בת ד"ר יוסף ריצר. קיבל חינוך מסורתי, עברי וכללי בגימנסיה "תרבות" בעיר הולדתו.
באוקטובר 1923 עלה לארץ.
המשיך ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב (אצל גב' יהודית הררי (ראה כרך שני, עמוד 831). קורסים בציור אצל הציירים: פלאי, פלדי ואבני. היה: בין עובדיה הראשונים של הוצאת הספרים "אמנות" (בהנהלת גב' שושנה פרסיץ (ראה כרך שביעי, עמוד 2824), "הכל לנוער", היה בא-כוח חברות רדיו, מכונות הקרנה, הפצת סרטי קולנוע, מזכיר "שיכון עממי", עובד הועד הפועל של המחלקה הערבית, הקמת רשת בתי קולנוע בסקטור הערבי וקואופרטיבים ערביים חקלאיים.
בשנת 1936 נשא לאשה את רחל (אחות) בת צבי שר. היה פעיל בספורט במכבי.
עזר לרכישת קרקעות מידי השכנים הערבים בת"א ובסביבתה.
מיסד סניף האגודה הצרפתית של "שיין דהרוטסיב".
חבר באקדמיה הצרפתית למזון.
חבר כבוד של איגוד הטבחים.
בין פעילי "המכבי הצעיר".
חבר בועדת הסקר של פרופ' ביפנבאך ז"ל לחקירת חופי הארץ ונמליה.
חבר במועדוני תיירות וגסטרונומיה.
חבר מערכת וכתב צלם של "ידיעות אחרונות" (בשנים 1946-48).
כתב וצלם לעניני ים ב"דבר" (1948-52).
כותב מאמרים ופילטונים בעתוני "איגוד ענף הקולנוע" ובזמנו כתב "ג'ואיש כרוניקל" הלונדוני, מאמרים על עתיקות אזור.
כל השנים חבר ההגנה. במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל והיה בין ראשוני הקצינים בחיל הים, יוצר הסמלים של חיל הים, מודיעין וקצין קשר בצבא קבע.