בתחושה זו (ויש צד דומה בפעלם של שניהם) רבי פנחס גרייבסקי ז"ל (מה נשכח ונשכח האיש !). אולם ככל שדומה היתה תחושתם ההיסטורית (גרייבסקי היה מתריע בכל הזדמנות, שאיו הצלה לתעודה אלא בהדפסתה) וככל שדומים היו תנאי-עבודתם, היינו ללא משען ומשענה זולת כוחותיהם העצמיים, כן שונים היו בדרכי הביצוע. מבחינה זו יפה כוחו של תדהר מזה של קודמו ועדות לכך ח"י הכרכים שהשאיר לנו, בהם צרר חיי-עולם- לישובנו החדש בארץ-ישראל.
מותר לו לכותב הטורים האלה להפליג בשבחו ובערכו של פעלו של תדהר לאחר מותו בשל דבר אחד ויחיד: עשיתי זאת בחייו פעמים אין ספור וזכיתי ללוות את ח"י הכרכים בדברי-עידוד, ההל בראשון וכלה באחרון. כל שיפתח את "דבר" מאותם ימים בהם יצא הכרך הראשון של האנציקלופדיה שלו, ימצא תגובה ראשונה של כותב הטורים האלה (30.7.1947), שכך לשון הפתיחה שלה : "זה כמה שנים שאיש יחיד, דוד תדהר, הטיל על עצמו תפקיד, שבדרך כלל הוא עניין למוסדות-מדע, והוא לחקור את תולדות המשפחות הוותיקות בארץ, דרך כמה דורות, ותפקידיהן בבניין הארץ וכן את תולדות האישים, מפורסמים ואלמונים, שהצד השווה ביניהם הוא: נתינת יד של כל אחד ואחד להקמת הישוב בארץ". אפילו כותב הטורים האלה לא שיער אז, עם כתיבת השורות הנזכרות, שתדהר יתמיד בכך על אף הכל במשך עשרות בשנים (והוא התחיל בכך כמה שנים לפני כן!). והרי דבר הוא, שמשפחות מרובות קיימו מסורות של זכרונות וכן שמרו על אוצרות גנוזים לרוב (ועל זאת היה גרייבסקי המתריע הנצחי!). אולם לא נמצאו אנשים, שינצלו חומר יקר-ערך זה, שכל פטירה גררה עמה לטמיון נדבך מכובד ביותר. על כך חבים וחבים אנו לאין שיעור וקץ לתחושתו ההיסטורית של תדהר, איש ה"עמך" שהשכיל לראות ואף לבצע, מה שגדולים וטובים ממנו לא חכמו לעשות.
ח"י הכרכים של "תדהר" משמשים את הרבים, מאלפים אותם דעת גורל הנוף האנושי בארץ הזאת בדורות האחרונים, לרבות רקעו של נוף זה בחו"ל. אולם מעל הכל יוצאת אנציקלופדיה זו ללמד, ודומה שמבחינה זו לא ישווה לה שום ספר שימושי אצלנו, על "גזע" חסר-מנוחה שם, שמצא מקומו כאן, לרבות הצורות והתכנים שהעניק כל אחד לארץ הזו ולמדינה הזו ועל המורשת שהנחילו אלה לצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם. הרוצה להכיר את הביוגראפיה של הדורות האחרונים משל עמנו, אם בארצנו ואם בחו"ל, על כל גוני הקשת של העיסוקים, התכונות, הזיקות והמעשים, לא ימצא פאנוראמה מגוונת מזו המצוייה ב"תדהר". כל ימיו, וביחוד בעשרות שנותיו האחרונות, יצא תדהר לחפש את אחיו, אבותיהם ואבות אבותיהם לשם "הצגת" הביוגראפיה האישית של התערותנו המחודשת בארצנו.
אם לדון גזירה שווה מעצמי אומר: לא אחת, אני אוהב לעיין "סתם" ב"תדהר", דף אחר דף, על כל הצירופים המקריים והארעיים ועל כן לא אחת המשונים ביותר, שכן השכנות באנציקלופדיה זו היא עוד יותר מקרית ומוזרה מאשר בסדר אלפאביתי. ואולי משום כך החן בעיון זה "על הסדר", מערך לערך, משל מהלך אתה מבית לבית, שכל אחד מקפל בקרבו סיפורה של משפחה בת כמה דורות בישראל. ואין כתדהר יודע "למשוך" בחוטים, כי חוט נמתח לחוט ומשפחה למשפחה, במידה שלעתים קרובות ביותר אתה מקבל מעין עולם גדול בישראל מקופל בקפלים לאין קץ בתוך תוכה של משפחה אחת, או בית אחד - ובנדון דנן: בערך אחד. והיודע לקרוא בין השיטין ימצא עוד חוטים למכביר, המוצנעים עוד יותר מכל מיני טעמים - ואף הם מעין קליידוסקופ משופע גושי גושים של היסטוריה יהודית - לאו דווקא, ולא רק, היסטוריה ארצישראלית בלבד.
שתי הערות חייב אני להוסיף אחר מיטתו של תדהר וביחוד שעשיתי זאת לא אחת בימי חייו: כולנו כאחד, כל שהיה זקוק לידע כלשהו נזקק ונדרש ל"תדהר". אולם להזכירו בפומבי ולהודות לו על רוב הידע שהוא מעניק לכולנו - זה לא! דומני, שהייתי כמעט היחידי שעשיתי זאת פעמים רבות וביחוד בהקדמתי לכרך הראשון של הלכסיקון שלי לספרות העברית בדורות האחרונים. משום-מה היה זכרו בבחינת "מוקצה" מלהזכיר (חובה להודות על כך בפומבי, לפחות עתה !). לא אשכח כיצד נרגש היה ממילות-התודה הנרגשות שלי. ודאי לא היה נאה למומחים בני-הכא להסתמך על "איש-עמך" זר, ומכל שכן להודות לו בפה מלא. ומכאן להערה שניה, הכרוכה לא מעט בראשונה : טענו עליו, שהוא מכניס אנשים מרובים, שאינם נכללים בדרך כלל באנציקלופדיות מסוג זה. על כך יש בפי תשובה אחת ויחידה, אף שתדהר לא היה זקוק לתשובות כלל בעניין זה: פעלו זה של תדהר נישא במשך כל השנים על כתפיו של יחיד והוא נאה פי מיליון מבזבוזם והוצאתם של מיליונים לכל מיני מכונים, מוסדות מדע אצלנו, שפירותיהם עד כה הם ביחס-הפוך משווע ביותר לגבי הסכומים