פעם בפעם בקונגרסים האחרונים הועלו גם הפעם, אבל הרצל התנגד בכל תוקף לקבלת החלטות בענינים אלה. על התנועה הציונית לרכז את הכל בהשגים מדיניים ולהשאיר את הבעיות העדינות שרבים מחולקים בהן, לאחר כך.
ב-14 בפברואר הוזמן שוב לקושטא למו"מ, אבל עדין לא היה בכיסו הכיסוי להבטחות שנתן. בכל זאת דבר כאילו מילארדים לרשותו. העמיד את התביעה הציונית בכל בהירותה. אבל קושטא לא היתה מוכנה לצ'רטר גלוי וברור שכזה. הם חששו לריכוז לאומי חזק במקום אחד. הציעו לו להרצל שבאופן אישי יקבל את הנהלת הפיננסים של טורקיה. היתה זו עמדת מפתח שאפשר היה לנצלה. הרצל השיג אחרי מאמצים רבים את הסכום הראשון הדרוש כערבון. אבל בינתיים הושג ההסכם עם החברה הצרפתית והכסף הוחזר להרצל . בימי שבתו בלונדון קבל מברק מאשתו (9 ביוני) על מחלתו האנושה של אביו. הוא הספיק עוד לבוא להלויתו. הוא נקבר במקום זמני. כעבור שנה רכש לו הרצל נחלה משפחתית בבית הקברות בדבלינג והעביר לשם את עצמות האב וכשהוא עומד על הקבר הוא לוחש: בקרוב אנוח גם אני כאן.
ב-4 ביולי הצליח להפגש עם רוטשילד הלונדוני. בפניו הציע פעם ראשונה את רעיון המושבה היהודית בחסות בריטית.
אנגליה עמדה אז תחת לחץ ההגירה הגדולה: ממזרח אירופה שהציפה את האי. המתנגדים להגירה זו אילצו את הממשלה להקים ועדה ממלכתית שתדון בבעיה. בהשפעת העתונאי ליאופולד גרינברג הוחלט להזמין את הרצל להעיד בפני הועדה. מעתה משמש ליאופולד גרינברג יד ימינו של הרצל בכל המגע אשר קיים עם האנגלים.
הרצאתו של הרצל בפני הועדה המלכותית בלונדון התקימה ב-7 ביולי. הרושם שעשה הרצל בהרצאתו זו נדבק גם ברוטשילד והוא בקש מהרצל תכנית התישבות מפורטת.
ב-12 ביולי הגיש הרצל הצעה למיניסטר המושבות הבריטי יוסף צ'מברליין. הצעתו היתה התישבות יהודים באחת המושבות הבריטיות הקרובות קרבה גיאוגרפית לארץ ישראל. והן: חצי אי סיני, קפריסין. "התישבות גדולה במזרח ים התיכון מחזקת אותנו בשביל ארץ ישראל".
בכל זאת הרצל אינו מניח מידו גם את הקלף השני. הוא בא שוב לקושטא ומציע הצעה חדשה: התישבות יהודית בארם נהריים וסביבות חיפה. תמורת זאת הוא מבטיח סכום של שלשים מיליון.
ב-3 באוקטובר 1902 יצא לאור הרומן "אלטניילנד" שהוא עבד עליו שלש שנים. האכזבות הראשונות בהשגים של ממש דחפוהו לעולם היצירה הספרותית. כמו כן קוה להשפיע בדרך הדמיון במקומות שאין להשפיע בדרך ההגיון. הספר הוא ספור דמיוני על המדינה היהודית כעבור עשרים וחמש שנים. סוקולוב קבע את השם העברי של הספר "תל-אביב" ועל שם זה נקראה העיר העברית ליד יפו.
הפולמוס החריף ביותר מסביב לספר קם בין אחד העם ומכס נורדוי . אחד העם התקיף בחריפות לא רק את רעיונות הספר, כי אם גם את המחבר. הרצל לא התערב כמעט בפולמוס.
בינתיים הוחמר שוב המצב במזרח אירופה. בגליציה התחוללו פרעות דמים. הרצל חוזר בקדחתנות לתכניות הזמניות. קפריסין נראית לו מאוד כי: "מאי קפריסין שהיהודים יישבו אותה יעלו על ארץ ישראל ויקחוה בזרוע כאשר נלקחה בזרוע". זוהי תחנה בדרך. אבל במקום קפריסין עלתה על הפרק אל-עריש, שנקראה ארץ-ישראל המצרית. חבל ארץ זה הגובל עם ארץ-ישראל שייך היה למצרים שלמעשה שלטה בה בריטניה.
עם ההצעות הקונקרטיות הופיע הרצל ב-22 באוקטובר 1902 בפני יוסף צ'מברלין . מבחינה פורמלית יכל היה צ'ימברליין לדבר רק על קפריסין שהיתה מושבה בריטית טהורה. הוא ראה קושי באוכלוסין היונים והמושלמים. הרצל הביע את דעתו שבכסף אפשר יהיה לקנות מהם את האדמות ולהעבירם לארצות אחרות (יון, ערב). על אל עריש לא ידע צ'מברליין אפילו בדיוק היכן היא. בכל זאת הבטיח לעיין בדבר.
הרצל כנס את הועד הפועל הציוני והרצה בפניו על המצב. לא הייתה התנגדות לענין אל-עריש. למרות ההתקדמות בענין זה הרגיש הרצל עייפות גוברת. והוא רושם ביומנו לאור הסיכויים שנפתחו את הציטטה מ"אלטניילנד'': "שום משה אינו בא לארץ הבחירה".
הרצל יצא פעם ראשונה לנוח לאדלק. ב-12 בנובמבר 1902 הגיע לשם גרינברג ממצרים, במקום שעשה בענייני חצי אי סיני. במצרים הזכירו לו את כשלונו של פאול פרידמן, אשר הרצל שמע עליו עוד בימי שבתו בפאריס לפני ימי "מדינת היהודים". הרצל יוצא להתיעצות לפריס ויחד עם נורדוי מחליטים לשלוח משלחת מחקר לחצי אי סיני.
ב-10 בפברואר 1903 כתב הרצל לרוטשילד בלונדון; "זמן חיינו קצר, עלינו להחיש את מעשינו, אם רוצים אנו ליצור את הטוב בעוד אנו מהלכים עלי אדמות". ב-23 לאפריל 1903 נפגש שנית עם יוסף צ'מברליין . מיניסטר המושבות הבריטי הציע לו בפגישה זו פעם ראשונה את אוגנדא במזרח אפריקה. יתכן שהרצל לא היה שועה להצעה זו אלמלא הידיעות הרעות שהגיעו באותו זמן מהמשלחת באל-עריש. ואלמלא פרעות קישינוב שזעזעו את יהדות העולם. הוא נאחז בהצעת אוגנדא כקרש הצלה, אף על פי שלא הרפה גם מהתכניות הקודמות. עדין פועלים שליחיו בטורקיה וגם במצרים. הוא מנסח את נוסח הצ'רטר על אוגנדא שתנתן על שם "אוצר ההתישבות היהודית". זו