שבועים והועבר לירושלים בתור מפקד המשטרה של העיר החדשה. שלש תחנות. משטרה עמדו בפקוחו ובמשך 4 שנים נהל את עבודתו כראוי. הראשון שחנך את השוטרים היהודים להכין את "תיקי המשפטים בעברית", מהרישא ועד הסיפא. עד אז, היו השוטרים הערבים ממונים על הכנת תיקים בערבית, גם כשהתובע והנתבע היו יהודים. ויהודים היו חותמים על הפרטיכלים והעדויות הכתובות בערבית בלי לדעת - על מה הם חותמים.
הכניס מהפכה שלמה בחוגי המשטרה בירושלים. רוב שוטרי הלילה נתמנו יהודים, וחדלו הגנבות. כי עד אז היו פלחי הכפרים "השומרים" והשוטרים הקבועים. הצליח להכניס סדר בעיר ו"לבטל" את השתוללותם של כמה מבני המשפחות הידועות של ערביי ירושלים על העיר ועל השכונות היהודיות (פרטי פרטים, קרא בספרו "במדים ובלא מדים").
בימי שרותו בירושלים הוציא לאור ספר בשם "חוטאים וחטאים בא"י" (תרפ"ד), שיצא בכמה מהדורות עורר הד חזק. ספר ראשון ממין זה בעברית ומקצין יהודי. ואף המשורר ח. נ. ביאליק ציינו במיוחד.
ראשי הישוב, הרב קוק וכו' מצאו בו עזר רב. פעם כשהרב קוק פנה לנציב, סיר הרברט סמואל בעזרה לעניני הרבנות בסכסוכיה עם החותרים תהתה, אמר לו הנציב : למה לא תפנה לתדהר, הוא כבר יסדר את מבוקשך...
סבל הרבה מחתירותיו של מושל ירושלים סטורס, ושל המופתי וחבריו, והכל ב"אופן חוקי"...
עמד לעזרת "שומרי שבת" בעיר הקדושה, והרב קוק (ראה בעמודים 89, 90, 92) כותב : "יהי דוד משכיל וה' עמו, עשה חיל בישראל"...
כאשר היד הנעלמה שרקמה מעשי טירור בא"י, במחציתה השניה של שנת 1922 התכוונה בעצם לפעול ולהצליח בירושלים (בחיפה נרצח אז הצעיר זלקר), היות ומעשי רצח בירושלים עושים בכלל רושם גדול יותר... ונמצא העולם למד, שאין הערבים מסכימים להצהרת בלפור.
עמד על המשמר, וכשהחלה ההתנקשות הראשונה ביהודים ע"י התנקשות בזוג יהודי שטייל בדרך הכביש שבין ירושלים - מוצא. תפש במשך כמה שעות את ארבעת המתנקשים, אף שמפקדיו יעצו לו לחפש את המתנקשים למחרתו ולא בחצות הלילה... בענינים אלה עשה את הפעולות תמיד על דעת עצמו, לא הרעיש עיר ומתים ולא הקים את המשטרה ומפקדיה על רגליהם. לא נשמע ל"עצותיהם".. התנקשות ביהודים אין לדחות את חקירתה. ידעו המתנפלים והנרגנים "כי הממשלה איננה עמהם " (איל-דוללה מענה).
בראשית 1924 בשוב המשלחת הערבית מלונדון לירושלים, ערכו הערבים ביתשלים הפגנה גדולה שנהרה משער שכם בכיוון אל בית הממשלה. היתה סכנה של "התפרצויות" מהפגנה זו לשכונות היהודיות. המפגינים לא רצו להתפזר פצעו את מפקד הבולשת קויגלי. תדהר שנשאר יחידי בתוך ההפגנה לא נבהל. פנה למופתי שישב במכונית המשלחת שהיתה מסובבת קהל אלפים ובקש שיסתלק, אחרת יהיה הוא אחראי לכל מה שיקרה. הנהג לא רצה להזיז את המכונה, תדהר הרביץ בו בשוטו, ופגע ב"הוד קדושתו''. באותו זמן החל הצבא ההודי להגיע למקום ההפגנה. המופתי הסתלק ואחת שההורים החלו בהתזת מים חמים על הקהל התפזר גם הוא, וירושלים "התפטרה" מכאב ראש נוסף...
מלחמה תמידית היתה לו עם "מפקדיו" שרצו להצר את צעדיו. כשם "שעיניו היו פקוחות על מעשי "אחרים", כך היתה עין השלטון בו", לא לתת מרחב לנפשו, לא להעלותו בדרגה, "לקצץ את כנפיו הממריאות".
בסוף 1924 נשא לאשה את רבקה בת חנה ורפאל קפילוטו , מחברון (ממשפחת הרבנים הידועים "ישראל").
הזהיר את ז'בוטינסקי מלהפגש עם "מנהיג" ערבי רמאי שעמר להפגש אתו (ראה עמוד 157).
וביוני 1926 התפטר ממשרתו. עבר לתל-אביב ופתח משרד לחקירות פרטיות ובאותו זמן החל לתקוף בעתונות את ראש המשטרה מברוגורדטו על סדרי המשטרה וכו'. עד שנאלץ לעזוב את הארץ היות ועמדו לאסרו לרגלי מאמרו בדצמבר 1926 בשבועון .הישוב" שבו ביקר קשות את ראש המשטרה על השנויים שעמד להכניס לרעת הפקידים היהודים נתיני בריטניה. בזה שעמד למנות סרג'נטים בריטיים כמפקחים על קצינים יהודים בריטיים (פנקס ומוזס -ראה בעמוד 74).
תדהר כתב אז ושאל : אם הממשלה מבדילה בנתיניה הבריטיים, "בין דם לדם", בין נוצרי לשאינו נוצרי, מדוע איפוא לא תמנה סרג'נט בריטי טהור על המפקח מברוגורדטו שאביו יוני ואמו אנגליה ?... מצאו בדבריו אלה עלבון ועמדו להגיש תביעה. מהתביעה לא נבהל, מפני שאי אפשר היה להוכיח במשפט: מה העלבון ? בזה שאמר, כי אביו יוני או בזה שאמו אנגליה ? עלבון מניין ? אבל תדהר נבהל מנקמה פרטית, הכח בידיהם, ובבתי הסהר היו הרבה אסירים פליליים שנאסרו על ידו, ולוא הוכנס לפנים - "החבריה" היו נוקמים בו.
בסוף 1927 נסע לצרפת (לרגלי הנ"ל) וכעבור חודש חזר למצרים ושם נשאר כמה שנים והמשיך את הקשרים עם הארץ. יחד עם ד"ר ישראל בן זאב ואחרים יסד את "המועדון העברי" בקהיר, הצליח לרכז כחמש מאות חברים מבני הארץ ודוברי עברית. סודרו שעורי ערב לעברית קרן היסוד וקרן הקימת מצאו עזרה רבה במועדון זה. סודרו הרצאות ובקהיר הרגישו את היד המארגנת והמקשרת לא"י.
קשר קשרי ידידות וספורט בין המכבי בא"י וארגוני הספורט במצרים. גולת הכותרת של פעולותיו במצרים החלה בשבת 24 לאוגוסט 1929 כשנתפרסמו בעתונות הטלגרמה של רויטר, שביום ששי 23 לאוגוסט פרצו מהומות בא"י. שלח טלגרמה לראש המשטרה שבו הציע את שירותו, וקבל תשובה שלילית (ראה בעמוד 164). א"י היתה מנותקת, אין טלפונים, טלגרמות וכו' ושם נרצחים יהודים בחברון, במוצא וכו'. תדהר השיג תקציב והחל לחפש קשרים טלפוניים עם הארץ ומצא את הקשר ליצחק בן צבי ולרחל ינאית אשתו. קבל מהם את כל הידיעות והעבירם ללונדון. בתשובה טלגרפית מההנהלה הציונית מיום 26 לאוגוסט (נתקבלה ב-27) נאמר: אין לנו כל קשר ישר עם הסוכנות בירושלים. המשיכו להודיענו תכופות. וכן קבל טלגרמה חתומה מקפלנסקי, ארלוזורוב