חסי חסידי חב"ד בחברון, ירושלים ויפו) ולאמו פרידה בת ר' אריה צבי פרומקין ז"ל (אחיו של ר' י"ד פרומ קין, בעל ה"חבצלת". ראה כרך א', עמוד 489).
למד בחדרים ובישיבת עץ חיים, סיים את חוק למודיו בבית-הספר למל, בית המדרש למורים, ובית-הספר למשפטים בירושלים. משנת 1920 ועד 1928 - סגן מנהל משרד הטאבו ביפו ובירושלים. בשנת 1928 יצא לאמריקה והשתלם באוניברסיטה של שיקאגו במדעי הרוח, חינוך ומשפטים והוכתר בתוארים B. .Ph ו- . A .M לימד במדרשה ללימודי היהדות והיה מנהל בית הספר התיכון העברי בשיקאגו.
בשנת 1935 חזר ארצה, הצטרף למשרדו של עורךהדין מרדכי עליאש בירושלים והורשה לעבוד כעורךדין בשנת 1937. בספטמבר 1937 נתמנה לשופט-שלום בחיפה ובשנת 1942 הועבר בכהונה זו לתל-אביב ומשנת 1946 ועד היום מכהן כשופט בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.
פעיל בעבודה צבורית ותרבותית. בהיותו בחיפה, יסד שם בשנת 1938 (יחד עם ד"ר יצחק ברור ראה כרך ג', עמוד 1271) את המוסד "תנ"ך לעם", היה בו בין המרצים הקבועים ועמד בראשו עד שעבר לתל-אביב. בחיפה היה גם יו"ר הסניף של אגודת שוחרי האוניברסיטה וחבר בני-ברית בלשכת הכרמל. בתל-אביב הוא חבר המועצות של אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית, של קרן הקימת ולידע-עם. חבר בלשכת בני-ברית שער-ציון והיה נשיאה בשנות תש"ותש"ז (7- 1946). יזם וממייסדי לשכת "יצחק ילין" בני ברית (על שם ידידו המנוח יצחק ילין , ראה בכרך זה עמוד 1967), ונבחר לנשיאה הראשון. משנת תש"ט; סגן הנשיא הגדול (הארצי) של מיסדר בני-ברית בישראל (הנשיא הוא הפרופיסור א. ה. פרנקל, ראה בכרך זה עמוד 1995). נבחר בשנת 1950 לנציג בני ברית בישראל לועידה התלת-שנתית של המיסדר העולמי בוואשינגטון.
חבר באגודה האמריקאית למשפט בין לאומי (המרכז בוואשינגטון), וחבר באקדמיה האמריקאית למדעי המדינה והחברה (המרכז בפילדלפיה).
פירסם בשנת 1934 בשיקאגו, ספר (באנגלית) על "המלים באיוב שאין להן אח במקרא", ושורת מאמרים במקצוע המשפט והחינוך - וביניהם על השופטים העליונים באמריקה, בראנדייס וקארדוזו (שהכירם באופן אישי) - ב"הדואר" (אמריקה), הארץ, פלשתיין פוסט, הפרקליט (ירחון של הסתדרות עורכי-הדין בישראל), חקרי עבודה (רבעון ליד ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י), מולד (בהוצאת מפלגת פועלי א"י), הרבעון האמריקאי למשפט בין-לאומי (אנגלית, בוואשינגטון).
ב-1927 נשא לאשה את חוה בת זאב ומרים דושקין (אחותם של הכנר ש. דושקין מניו-יורק וד''ר אל. דושקין, לשעבר מנהל החינוך היהודי בניו-יורק ועתה פרופיסור לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים). מפקחת ברשת בתי-הספר העבריים בניו-יורק. יסדה בירושלים ובתל-אביב את המגרשים למשחקי השעשועים לילדים מטעם הדסה וקרן גוגנהיימר.
צאצאיו: ירדן, נעמי.
מרדכי אריה אלון (פייקוביץ)
נולד בראש פנה, בשנת תרנ"ח (1898), לאביו ראובן יוסף פייקוביץ ולאמו חיה בת אלתר שוארץ (ראה עליהם בערך מיוחד על שם האב בכרך זה). למד בביה"ס בראש פנה ואח"כ בכפר תבור. עבד מנעוריו במשק הוריו והשתתף עם אביו בשמירה ובהגנה ובהדיפת השוסים הערבים שניסו לגנוב יבול ולהעלות עדרים על שדות היהודים. השתתף ביסוד המכבי בכפר תבור ותנועת "האכר הצעיר".
משהוכרח "השומר" לעזוב את השמירה בכפר תבור, בגלל הצקות ונגישות מצד אנשי השלטון הטורקי, קיבל הוא על עצמו את השמירה ביחד עם עוד שלשה צעירים מבני המקום (משה דוד כהן, משה יעקב כהן, מנחם הרשקוביץ) . פעמים רבות נלחמו בשכנים הרעים: מכפרי המוגרבים (ערבים שהשלטון הטורקי הביא אותם מצפון אפריקה, להצילם משלטון של "כופרים" נוצרים) מדרום, ומחנה הבידואים הפרועים "ערב אזבח" מצפון, שאפילו אימת השלטון וכוחותיו לא היתה עליהם. פעם, כשהשכנים הצ'רקסים מכפר-קמה באו לעזרת השוסים, יצא לקראתם גם אחיו הבכור משה אהרן , קצין בצבא הטורקי, שהיה אז בחופשה בבית, ולמראה המדים של קצין-צבא העדיפו להסתלק. פעם אחרת, כשחוצפת המוגרבים עברה כל גבול, יצא אליהם מתחפש כקצין במדים הישנים של אחיו, הפליא את מכותיהם ומאז התנהגו בשלום.
ב-1920 נשא לאשה את נעמי בת ישראל וטילה קלימנטובסקי (אחותם של מ שה קלימנטובסקי הי"ד, שנפל ב-1919 בקרב עם כנופיה מעבר הירדן ששדדה את העדר של כפר תבור, ושל אריה, שופט-שלום בטבריה).
היה חבר ומרכז בקבוצת שוני, שאורגנה מיד עם הכבוש הבריטי ע"י פיק"א, כהכנה לבנין בנימינה. שלש שנים היה בקבוצה ורק בשנת 1922 עלה עם 15 המתישבים הראשונים ויסדו את בנימינה.