Volume 1

Page 82

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ד"ר יוסף פאטאי

נולד בכפר ג'נג'ש-פאטא, מחוז האוואש (הונגריה) בשנת תרמ"ב (5.1.1882)' לאביו ר' משה קליין , סוחר כפרי/ חסיד, תלמיד-חכם וקנאי באדיקותו. את ראשית חינוכו היהודי קיבל מאביו, אח"כ ב"חדר" בעיר קישווארדה' בישיבת ר' משה יוסף טייטלבוים (רב חסידי, נכד ר' משה טייטלבוים מאויהל, בעל הספר "ישמח משה", תלמיד החוזה מלובלין, מאבות החסידות בהונגריה), בישיבת ר' משה בן עמרם גרינוואלד בחוסט (בעל הספר "ערוגת הבושם", מעמודי התווך של האורתודוכסיה בהונגריה). בישיבה זו כבר התחיל להתענין בשירה עברית ובהשכלה כללית ורצה לצאת להשתלם בגרמניה. אביו התנגד בתוקף ולשם פשרה שלח אותו לישיבת

ניטרה שבמערב הונגריה (כיום בסלובקיה), שם אין השפעת החסידות ניכרת ואורח-החיים מודרני במקצת, וכך אולי ימצא סיפוק לשאיפותיו המודרניות על קרקע הישיבה והמסורת. אך שם נקלע לחבורת משכילי העיר (השכלה בתרבות גרמנית והונגרית) ושאיפותיו "לצאת למרחב" גברו עוד יותר. אז הכיר אביו בטעות שבפשרנות ושלח אותו דוקא לישיבת ר' יהודה גרינוואלד בסאטמאר, שהיה מפורסם בחסידותו (בנוסח אשכנז) ובתמימותו ובאהבת הבריות במדה עילאית אך תקיף בשמירת חומת האורתודוכסיה מכל בקיעים ופרצים. אולם כאן הגיע לידי התנגשות גלויה עם הרוח והמשטר של הישיבה, ובכאב-לב עמד הרב להוציא מישיבתו את הבחור הכשרוני בלימוד לבל "יקלקל" את חבריו, ואז נסע לבודאפשט ונתקבל למכינה של בית-המדרש לרבנים.

בבית-מדרש זה הכינו רבנים בשביל הקהלות ה"ניאולוגיות" (ריפורמיות) ברמה גבוהה של חכמתישראל, ולמכינה היו מקבלים בחפץ-לב בחורי-ישיבה בעלי ידיעות בתורה והכשירום לבחינת בגרות וללימוד שיטתי במדעי היהדות' ומועמדים ריקים מתורה קיבלו כאן את ראשית ידיעתם ביהדות, ורבים מבחורי-הישיבות היו עוזבים את המוסד אחרי שנעזרו בו לקבלת תעודת בגרות ועברו ללמוד

מקצועות מדעיים אחרים. הפרופ' זאב באכר , החוקר הנודע, שיצירתו בתולדות התנאים והאמוראים תורגמה לעברית בידי א. ד. רבינוביץ , עמד מיד על כשרונותיו וידיעותיו של יוסף קליין מכפר פאטא וקיבל אותו בזרועות פתוחות.

בחוגי היהדות החרדית בהונגריה נחשבה אז כניסתו של בחור ל"סמינר" גרועה מהשתמדות, ואמו נסעה לבודאפשט ובדמעות ובתחנונים הוציאהו מהמוסד ה"טרפה" והעבירתו לישיבת גאלגוץ (כיום הלוהובץ בסלובקית) שבמחוז ניטרה, שבה לא בדקו את עברו של בחור ינטיתו להשכלה לא פסלה אותו, מכאן יצא לשמש מורה-בית אצל בעל-אחוזה יהודי בכפר, התכונן לבחינת-הבגרות ועבר אותה בהצלחה בגימנסיה הקתולית שבעיר ניטרה, ואח"כ נכנס ללמוד ספרות באוניברסיטת בודאפשט.

בתקופת לימודיו בישיבות כבר החל לכתוב שירים עבריים והונגרים ותרגם מה"פזמונים" של ר' ישראל נג'ארה לפי צורתם שבמקור. כשהגיש מיצירותיו לר' מרדכי (מיקשא, כלומר מאכס) סאבולצ'י, עורך השבועון "שויון" (בהונגרית) של המתבוללים, פרסם זה את יצירותיו ואותו בתור "כוכב עולה" בשמי "ישראל המאדיארי", שישמש תוספת-משקל חשובה לערך התרבותי והספרותי של העדה הישראלית במולדת... (כלומר: שיהיה מאותם מחונני כשרון, היוצאים "ממחשכי האורתודוכסיה" להעשיר את תרבותה של האומה ההונגרית).

אולם ר' מרדכי זה, שעם היותו בן-תורה וחניךישיבות גם הוא. התמכר בבולמוס ממש לטימוע היהודים בלאומיות ובתרבות של המאדיארים, טעה הפעם בחשבונו. הבחור אמנם החליף את שםמשפחתו קליין ב"פאטאי", על שם כפר הולדתו, אך באוניברסיטה נפגש עם סטודנטים בני מחוזות צפוןמזרח, יהודים שרשיים, שבכורתם היהודית היתה יקרה להם מלמכרה בנזיד-עדשים, והשתתף עמהם ביסוד אגודתם הציונית "מכביה" (ב-1903), שהקימה דור של לוחמים משכילים למען הציונות בהונגריה, ובנשף הראשון קרא שיר שחיבר לכך, מין "אני מאמין" ציוני.

ב-1907 הוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה על יסוד דיסרטציה על לסינג ונתמנה לפרופסור לספרות. הונגרית וגרמנית בבית-הספר הריאלי העליון העירוני, המורה היהודי הראשון במוסד זה, בו למד הרצל בנעוריו (בארכיון ביה"ס חיטט ומצא חומר על הרצל מעת למדו שם והשתמש בו בספרו הגדול על הרצל). בעבודתו החינוכית והמדעית הצטיין ובעמידתו היהודית הגאה (גאוה טבעית, בריאה, שהובעה. בחוש-מדה נכון) נתחבב על חבריו ושלטונות-החינוך הגבוהים ותודות לכך קיבל מאת ממשלת הונגריה סטיפנדיה למסע-מחקר לאוכספורד, שם גילה ופרסם שירים עבריים מכתבי-יד עתיקים וכתב מחקרית והערכות על משולם בן שלמה דאפיירה, על שירי

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 82). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/82