אסתר ייבין
נולדה בכפר טארוטין, מחוז אקרמן, פלך בסרביה (רוסיה). י"ד אדר תרל"ז (2.3.1877).
לאביה שלמה (בן-שאול) יונס (משכיל עברי וחובב ציון ותיק ולאמה חייה פייגה בת שמואל ליפשיץ מקישינוב (ממשפחת "בעל שם-טוב").
קיבלה חינוך מסורתי ועברי לאומי, בחדר דרדקי (שומעת חפשית בשעורי אחיה הבכור) ובבית - אצל מורה פרטי - למודים רק בעברית.
בהיותה בת תשע נשלחה לעיר הקרובה אקרמאן, לשם עבר גם המורה שלה לעברית. המשיכה ללמוד: עברית, תלמוד וספרות. נכנסה לגמנסיה ממשלתית (עד המחלקה הששית) והצליחה בלימודיה.
היתה חברה פעילה ב"בנות-ציון" ועוד.
הוריה עזבו את הכפר ועברו לאודיסה, אחרי שהילדים גדלו והיה צורך לתת להם חינוך.
באחד הימים קראה לה בכעסה חברתה הנוצריה "ז'ידובקה", וכאשר התאוננה בפני המנהלת ולא ראתה כל תגובה מצדה וחברתה לא באה על עונשה, כעסה ואמרה למנהלת, כי אין ברצונה להתחנך במוסד כזה והלכה הביתה (והיא אז בת 15). בבית לא יכלו לשנות את החלטתה ולא הוסיפה יותר לבקר את בית הספר הזה והמשיכה ללמוד בעזרת מורה פרטי בביתה. למדה אצל הסופר רבניצקי (ירחי).
בתרנ"ד (1894) נישאה לניסן ייבין (ראה בכרך זה) והמשיכה ללמוד.
התאמצה ועמדה בבחינות וקיבלה תעודת בגרות ותואר - מורה.
עסקה בהוראה שלא על מנת לקבל פרס, היות והיה צורך במורות לעברית באודיסה.
כשהחלו הפרעות ביהודי רוסיה, החליטו, שהיא תסע עם 3 הילדים לארץ ישראל, בחנוכה תרס"ו (סוף 1905) עלתה לארץ עם הילדים.
בעלה עלה אחריה בשנת תרס''ח (1908), רכשו משק חקלאי במושבה גדרה. וכעבור חמש שנים עברו לתלאביב, היות והילדים למדו בגמנסיה העברית "הרצליה".
בתל-אביב התמסרה לעבודה צבורית: ממיסדות "התאחדות נשים לשווי זכויות", נבחרה כציר באספת הנבחרים א, וב', היתה חברה בועד הלאומי ליהודי א"י.
כשעברו לחיפה נבחרה לועד "הדר-הכרמל" בתור מזכירת כבוד, נבחרה לועד הקהלה בחיפה, אחת המיסדות של "קרן-היסוד" בארץ, היתה פעילה מאד בעניני "הקרן הקימת לישראל'', לקחה חלק פעיל בגיוס נשים לצבא הבריטי, והיתה מרצה בפני החיילות לפני צאתן למחנה. הזהירה אותן להיות לכבוד למתנדבים היהודים.
מהמיסדות לשכות משפטיות מטעם "התאחדות נשים לשווי זכויות" לשם הגנת האשה בסכסוכים משפטיים והיתה מופיעה בבתי הדין הדתיים ומגינה עליהן (בעניני חליצה, עגונה, עניני ירושה וכו').
כתבה מאמרים בעתונים: למען תוצרת הארץ, "תעמולה לגיוס נשים".
ידה בכל ויד כל בה. בכל ענפי עבודה צבורית אינה נעדרת. אף שעברה את גיל הגבורות.
צאצאיה: פרופ' שמואל ייבין (ראה כרך ד', עמוד 1807), יהודית אשת יצחק זוטא, שולמית אשת חיים פנחס עמבור.
יהושע איזנברג
נולד ברחובות. בשנת תרנ"ח (1898).
לאביו אהרן (מעסקני הישוב הישן, ראה כרך ב', עמוד 982) ולאמו בלהה אשת יהושע משל (ממשפחה אמידה וחשובה).
בוגר הסמינר העברי ובית הספר למשפטים.
קיבל תואר עורך דין.
היה מפעילי המכבי והבטחון במושבה רחובות. בשנת 1821 נשא לאשה את אהובה בת פנחס מאירי מפתח-תקוה (ראה כרך ב' עמוד 745).
היה פעיל בהגנה.
אחרי הכיבוש הבריטי נתמנה למפקד הג'נדרמריה במשטרת א"י, במחוז יפו.