הטיף כל ימיו לציונות הדתית והיה מפעיליה, ועוד ב-1924 שלח לארץ שלשה בנים ושלש בנות, ודוגמתו עודדה רבים לעלות או לשלוח את צאצאיהם לפניהם.
ב-1931 עלה לארץ עם רעיתו והתישבו ברחובות, והוא עסק בתורה ובעבודה, תמך בישיבות וכבש לבבות בין האבות והבנים למרות השוני שבאורחות חייהם, עסק בגמילות חסדים ובצרכי צבור. ויסד בית כנסת באזור מגוריו ברחובות.
עוזרת נאמנה בחייו היתה לו רעיתו דבורה . היא נולדה בשנת 1874 בחרסון לאביה הרב מרדכי הרצברג ולאמה חוה ממשפחת האדמו"רים לבית שניאורסון . (אחותו של הסופר והמחנך יצחק הרצברג. ראה ערכו בכרך זה). חינוכה האצילי היהודי בא לידי ביטוי מתמיד באורח חייה בגולה ובארץ. בעת הפרעות בקריוורוג השתתפה בפועל בפלוגת הנשים של ה"הגנה", בהרתחת מים ושמן לשפיכה על הפורעים. עמלה הרבה לתמוך בבית אביה, כששימש ברבנות בלי משכורת מתאימה והיה מטופל במשפחה גדולה. תמיד היתה מוכנה לעזור לזולת, נוסף לטיפוח משפחתה הגדולה ולשמירה על בריאות בעלה החולני בעקב פצעיו ממערכת ההגנה, כאמור למעלה. חינכה את בניה ובנותיה לציונות ולהגשמתה בפועל וגם להקרבה למען המולדת (בנו פנחס נהרג בבנין הארץ, - ואהרן נפצע בהגנה ונשאר נכה לכל ימיו).
גם בארץ הרבתה לעשות טוב וחסד, נשאה באהבה את קשיי העליה וההתערות והמחסורים ושקדה להיטיב לזולת גם במעשי צדקה-וחסד לפרטים זקוקים וגם בתור חברה בארגון נשי מזרחי, ובאזור מגוריה, בשכונת מרמורק שברחובות, זכתה לחיבה ולהוקרה כללית, בתור האם והסבתא הטובה של כולם. ועם טרדותיה הרבות מצאה פנאי לקרוא ספרים ועתונים ולהיות ערה למתרחש בישוב ובעולם - עד שנפטרה ברחובות ביום ז' כסלו תש"ח (20.11.1947).
בעלה חי אחריה שנים מספר, עד שגם הוא נפטר ברחובות, א' אייר תשי"ב (26.4.1952).
צאצאיהם : רפאל, יוסף (ראה בכרך זה), שלמה ז"ל, פנחס ז"ל (ראה כרך זה), יהודה, אהרן, חדוה אשת לויקיטינורודסקי, ברכה אשת רפאל פלישמן, חוה אשת יוסף קלר).
הרב אורי אליעזר ברקוביץ
נולד בשנת תרמ"ה (1885) בנערסניצא שע"י סיגעט אשר במרמיוש.
לאביו החסיד ר' יהודה יואל. את חנוכו היסודי קיבל אצל אביו שהיה מלמד מובהק ואח"כ נסע ללמוד תורה בישיבת "הינדסדורף" המפורסמת. שם השלים את הוק למודיו בתורה ומזמן לזמן היה נוסע לאדמו"ר מ-ויז'ניץ ליהנות מזיוה של החסידות ואכן אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל לה הטיפה חסידות ויז'ניץ השפיעה עליו וקם ועלה לארץ ישראל בשנת תרס"ח (1908) בעצומה של "העליה השניה" שהביאה את עליית העולים לארץ ישראל.
באותה שנה עלה לארץ מפולניה מפולטוסק העיר הרב מאיר יהודה ליב זוננשיין ורעיתו סימה לאה ובתם יחידתם אלטה . (היה מחשובי חסידי גור שנסע כל ימיו להאדמו"ר בעל השפת-אמת ולבנו האדמו''ר הראם מגור זצ"ל ולעת זקנתו עלה ארצה עם משפחתו והתישב ביפו ונהנה מיגיע כפיו כי לא רצה להזדקק ל"חלוקה" כמנהג הימים ההם).
נשא לאשה את אלטה בת הרב מאיר יהודה ליב זוננשיין אכל לחם על שולחן חותנו ע"מ לאפשר לו לישב בשלוה על התורה ועל העבודה.
בעצומה של מלחמת העולם הראשונה נפטר חותנו (תרע"ז 1917) ונקבר בביה"ק ברח' טרומפלדור בת"א.
עם גירוש יפו גורשה המשפחה לטבריה, ושם נפטרה אם המשפחה ונקברה בביה"ק בטבריה.
למרות סבלו מהרעב שהיה אז בארץ עקב המלחמה לא רצה לעזוב את הארץ כפי שעשו רבים והוא נשאר בארץ.
לאחר תום המלחמה חזרה המשפחה ליפו והמשיכו בעסק ההורים ואת בתם ובנם חנכו לתורה וחסידות, הם סבלו את כל התלאות אשר עברו על הישוב ואשתו אלטה נפצעה קשה בראשית המאורעות תרצ"ו (1936)