ד"ר אליהו לוריא
נולד לנינגרד (רוסיה), בשנת תרע"ג (24.3.1913).
לאביו דוד לוריא ולאמו סוניה בת מנחם טרובוש .
קיבל חינוך מסורתי, בוגר הגמנסיה העברית "הרצליה" בת"א, באוניברסיטה ליאון. השתלם בביה"ס למחלות טרופיות בלונדון, וקיבל תואר מ. ד. עלה לארץ בשנת 1928.
משנת 1939 רופא ואח"כ מנהל מחלקה פנימית של בית החולים העירוני "הדסה" בתל-אביב.
בשנת 1938 נשא לאשה את תהלה בת מנחם גילוץ ובזיווג שני נשא לאשה בשנת 1949 את אסתר בת שמואל ביברינג. חבר פעיל באיגוד לרפואה הפנימית.
כל השנים היה פעיל בהגנה.
כתב מאמרים רבים בכתבי-עת רפואיים בארץ ומחוצה לה.
צאצאיו: תלמה (מאשתו הראשונה).
נילי, רזיאל, אורנה-סוניה.
אריה שנארי (שנידרמן)
נולד ביקטרינוסלב, דניפרופט-רובסק, (אוקראינה), בשנת תר"ס (31.12.1899).
לאביו אפרים שניידרמן ולאמו לאה מבית לפידוס .
בשנת 1909 נתקבל לכיתה א' של גימנסיה.
בשנת 1915, בהיותו תלמיד הגימנסיה, הוזמן ביחד עם יתר התלמידים היהודים של העיר לעבודת עזרה ליהודים פליטי המלחמה. עבודה זו קרבה אותו להשקפה ציונית. בשנת 1916 הצטרף לקבוצת תלמידים ציונים, אשר עסקה, בהדרכתו של ישראל בר-יהודה (אידלסון) בלימודי היסטוריה וספרות יהודית. נבחר לועד הקבוצה, ובשנת 1917 נתקבל בתור חבר ל"צעירי-ציון" ונבחר לועד העירוני של המפלגה. במיוחד התמסר לעבודה תרבותית והשתייך לקבוצת פעילים בארגון תעמולה וערבי קריאה והרצאות ספרותיים במועדון המפלגה בעיר ובסביבתה.
בערבים אלה לקחו חלק פעיל וקבוע אברהם שלונ סקי, חנניה רייכמן וישראל ריטוב. שנארי הופיע באופן קבוע בהקראות שירי ביאליק, פרוג, טשרניחובסקי ושניאור.
בשנת 1917 לאחר גמר חוק לימודיו בגימנסיה נתקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטה באודיסה. לימודיו האוניברסיטאיים סיים בשנת 1922.
לפעולה ציונית במחתרת הצטרף באודיסה בשנת 1918 ונתמנה ע"י מרכז "צעירי-ציון" למדריך באחד משכונות העיר ומדי שבוע קרא הרצאות על תולדות הציונות והאידיאולוגיה של המפלגה.
בשנת 1919 ביקר בתור שליח ועד הגלילי של המפלגה ברוב מושבות יהודיות ובערי שדה בפלך חרסונסק, ארגן סניפי המפלגה והרצה על נושאים ציוניים. בשנה זו נבחר לועד העירוני של "צעירי-ציון" באודיסה והיה לאחד מדוברי המפלגה בשאלות האידיאולוגיה.
בשנה זו השתתף בקונקורס מדעי שהוכרז ע"י האוניברסיטה וכתב מחקר על הנושא הכלכלי "יוקר החיים ושכר העבודה". מחקר זה לפי החלטת מועצת הפרופסורים של הפקולטה למשפטים זכה במדליה אוניברסיטאית והחלטה לפרסמו בפרסומי הפקולטה.
בשנת 1921 נתמנה ע"י מרכז "צעירי-ציון" בתור נציג המפלגה בועד המרכזי הכל-רוסי של "החלוץ" הבלתי ליגלי וביחד עם שמואל שניאורסון היה פעיל בארגון "החלוץ", העליה ועניני התעמולה.
בתור חבר "ועד העזרה ליהודי רוסיה" בראשותו של המשורר ש. טשרניחובסקי היה פעיל בעבודת עזרה בשנות הרעב (1921-1920).
בשנת 1922 בועידה השלישית הכל-רוסית של "צעיריציון" בקיוב נבחר למרכז הכל רוסי של המפלגה ולאחר מאסר חברי המרכז אירגן מחדש את מוסדות המפלגה באודיסה ונבחר ליו"ר הועד העירוני.
בשנה זו נבחר ע"י מליאת המרכז "לשלישית חרום", אשר קיבלה סמכויות של ועד המרכזי הכל רוסי וריכזה בידיה את כל עניני הנהלת המפלגה בכל רחבי רוסיה רבתי. ביקר בשם המרכז בערים ועיירות רבות באוקראינה וגם במוסקבה ופטרוגרד (לנינגרד). זמן