בוגר בית-ספר תיכון. מוסמך אוניברסיטת ויטדוטרסרנד ביוהנסבורג (1944) בכלכלה ומסחר. קיבל מדליות עבור הצטיינות ותואר כבוד של האוניברסיטה.
מנהל כללי של חברת תיאטראות ישראל בע"מ, תיאטראות חיפה בע"מ, וחברות בת של בתי-קולנוע והפצת סרטים בחיפה ותל-אביב.
בשנות 1948-49 שירת בצה"ל בדרגת סרן.
בשנת 1950 נשא לאשה את צילה שמעונה בת מרים כץ-רוקח (ראה כרך שביעי, עמוד 2792, ונכדת העסקן הישובי ר' שמעון רוקח , ראה כרך א', עמוד 68) ולאביה יוסף כץ (מראשוני עובדי חברת החשמל בארץ ומעוזריהפעילים של פנחס רוטנברג) .
מנהל כללי של החברה הא"י לספנות והספקה בע"מ ומחסני ערובה וקרור בע"מ.
חבר מועצת המנהלים של שירות נמל מאוחדים בע"מ, נמל חיפה, והחברה הא"י לקרור והספקה בע"מ, תל-אביב.
בשנות 1950-54 חבר הנהלת התאחדות בעלי בתי קולנוע בישראל ובמשך שנתים סגן יו"ר באותה התאחדות.
חבר הועד הפועל של אגוד ענף הקולנוע בישראל.
פעמים היה יו"ר של הועדה המארגנת של "המכביה" בחיפה (1950-54).
חבר הועד המנהל של אגודה הדדית להספקת מים על הר-הכרמל בחיפה.
חבר מועדון "רוטרי" בחיפה משנת 1951 ונשיאו בשנות 1960-61.
נגיד אזור 199 ישראל, "רוטרי" בינלאומי.
בנובמבר 1958 נתמנה קונסול משנה כבוד של ממשלת נורבגיה, ובמאי 1960 עלה לדרגת קונסול.
צאצאיו: משה יוסף, רבקה רחל, ישראל.
רפאל גרשון אולבסקי
נולד כ"א אדר תרע"ד (19.3.1914) באושנצ'יני שבפולין.
לאביו יהודה אריה (נכד הרב רפאל אב"ד מסטריקוב) ולאמו רבקה בת רב הקהילה ר' דוד שלמה זלמן ניימן, בן הרב משה גרשון זצ"ל, אב"ד בפלונסק.
למד בחדרים ובישיבות. אח"כ היה מורה בבית-ספר דתי בראדז'יוב קויאבסקי שבמחוז ולוצלאווק, פעיל למען הקהק"ל בעיר ובשליחותה במחוז ויו"ר חוג ספרותי בעיר. כתב מאמרים בשבועון האידי שבעיר המחוז, בחתימת ר' רבוס , ושימש כתב ל"ייווא".
ב-1938 גויס לשרות-חובה בצבא הפולני, שירת בחזית בראשית המלחמה בגדוד-פרשים, נלקח בשבי הגרמני והצליח להימלט הביתה. נכלא בגיטו ובמחנות לעבודתכפיה, באחרונה באושוויץ, שם קיבל מהגרמנים את הקעקוע שעל ידו מספר 144354, ועם נסיגת הגרמנים הועבר דרך כמה מחנות-ריכוז בגרמניה עד ברגן-בלזן, שם שוחרר על ידי הצבא הבריטי באפריל 1945.
נבחר ליו"ר הועד היהודי בבלוק 86. נשלח עם 1124 יהודים משוחררים לכבוש את הועד היהודי במחנה צלה, כדי לסכל את תעמולת הועד הפולני לחזור לפולין, ונבחר שם ליו"ר הועד המרכזי. חזר לברגן-בלזן. נבחר לועד היהודי המקומי והשתתף בייסודו ובעריכתו של העתון "אונדזער שטימע". נבחר לועד המרכזי של המשוחררים באזור הבריטי ונהל בו את מחלקת התרבות והועדה ההיסטורית. השתתף ביסוד הסתדרות ציונית אחידה בגרמניה ביום 12.12.45 ע"י יצחק רטנר (מינכן), רפאל אולבסקי הנ"ל (ברגן בלזן) ואריה וישניאק (שליח בריגדה בברגן-בלזן). אירגן אוניברסיטה עממית בברגןבלזן. היה יו"ר המרכז של הציונים הכלליים באזור הבריטי וחבר המרכז הכללי של התאחדות הציונים הכלליים בגרמניה, חבר המועצה האירופאית של הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים בפאריס, סגן יו"ר הועד למגבית לטובת ההגנה בארץ-ישראל. היה חבר משלחת הועד היהודי המרכזי מברגן-בלזן לקונגרס הציוני הכ"ב וציר לועידה העולמית של התאחדות הציונים הכלליים, שהתכנסו בבאזל, ציר בכינוס של "כל ישראל חברים" בפאריס ובעוד ועידות וכינוסים בגרמניה ומחוצה לה. פעל עם חברי הבריגדה ובעזרה מקצינים יהודיים מקנדה למען עלייה ב', פעיל ביחד עם מרק ירבלום ויוסףרוזנזפט (ראה הערך שלו, כרך ח', עמוד 3133), במטה "אכסודוס" בעת החזרת האניה להמבורג.
מארגן תערוכת "הדרך לחרות" בברגן-בלזן. פעל כנציג "ייווא" באיסוף חומר תעודתי והיסטורי בגרמניה. לתפקיד זה נתמנה ע"י ד"ר מקס ויינריך .
ב-1946 נשא לאשה בברגן-בלזן את רחל בת יהודה אריה זלמנוביץ (אסירת אושוויץ) ושם נולדה בתם.
ב-1949 עלה לארץ עם משפחתו באניה "עצמאות".
התמסר להמשך הפעולות למען שארית הפליטה, נתמנה מטעם שר המשפטים לחבר ועדת החקירה לתביעות פיצויים על עבודות כפייה במפעל "אי. ג. פארבן אינדוסטרי". יו"ר ארגון שארית הפליטה ברגן-בלזן בישראל.
מנהל משרד הפיצויים שלה ויו"ר קופת גמ"ח שלידה ; וחבר מועצת יד ושם ; חבר ועדת הארגונים של שרידי השואה ; חבר מועצת סניף המפלגה הליברלית ברמתגן (לפנים יו"ר חוג יוצאי פולין בסניף זה, שהיה אז של הציונים הכלליים); גזבר "אפרת" - אגודה לעידוד