היא בעברית, היה מקדיש מיטב זמנו לחינוך בני הנוער שבעיירה. היה מחנכם של בני הרבי יצחק נחום ושלום מני, ונכד הרבי שהוא הסופר יוחנן טברסקי. (על בית ר' מרדכי גלובמן בשפיקוב ראה בספרו של י. טברסקי - "החצר הפנימית", עמודים 215-214).
בו בזמן אירגן חוג מיוחד להרצאות על הספרות והשירה העברית, על נביאי ישראל, ופרקים בתלמוד ותולדות ישראל.
את זמנו היה מחלק בין ניהול בית המסחר שלו לבדים ואריגים ובין עסקנותו הצבורית ופעולתו החינוכית.
בהגיע תור הבנים ללימודים בבתי ספר הכלליים, וכן בגלל המשבר הכלכלי של אותו זמן לרגל שנות הבצורת, חיסל את עסקיו בשפיקוב ועבר עם בני ביתו לעיר המחוז ברצלב, עירו של ר' נחמן מברצלב, כאן ייסד את בית הספר העברי שלמדו בו מאות תלמידים: לפני הצהריים הנערים שלא למדו בבתי הספר הכלליים. כאן קבלו השכלתם העברית והכללית, ע"י חבר מורים בעוד שההרצאות והשיעורים בתלמוד, תנ"ך, ספרות והיסטוריה עברית ניתנו ע"י ר' מרדכי. אחרי הצהרים ובערבים - למדו בו תלמידי הגימנסיות ובתי הספר השונים הכלליים. היה מרצה גם בפני הורי התלמידים: פרקים בספרות, היסטוריה, ולשון. ביוזמתו נוסד החוג הדרמטי, מקהלה וספריה עברית.
עם פרוץ המהפכה בשנת 1917 ומתן הצהרת בלפור הגיעה שעת הגיאות לתנועה הציונית ברוסיה שיצאה ממסתרים למרחב, ובית הספר על תלמידיו וביתו של ר' מרדכי הפכו למרכז התנועה הציונית בעיר.
כשנוסד "הועד הלאומי" (נאציונלני קומיטט") בברצ'לב נבחר כיו"ר הועד.
ביזמתו ועזרתו הוקם הסניף של "צעירי ציון" וסניף "החלוץ" כשבניו תלמידיו ושומעי שעוריו היו מהפעילים בהם.
רבים מתלמידיו עלו אח"כ לארץ עם ראשוני העליה השלישית.
כאשר הועד הלאומי וראשי הקהילה החליטו להקים גמנסיה עברית, נבחר כמנהלו.
עם עלות הבולשביקים לשלטון החלה רדיפת הציונים ודיכוי התנועה הציונית, נאלץ היה לעקור מברצלב וחזר עם בני ביתו לעיירה שפיקוב. כאן נתמנה כראש הקהילה וייצג את העדה בפני השלטונות שהתחלפו לעתים תכופות. התחיל מיד בהקמת ארגון ההגנה. בניו למרות גילם הצעיר התגיסו בין הראשונים וכן רבים מתלמידיו, ובהם יוצאי צבא. אחד מתלמידיו מאיר אולנובסקי נתמנה כמפקד ההגנה.
פלוגת ההגנה שהוא ונכבדי העדה דאגו לציידם בנשק, מנתה כמאה איש ובהם כ-20 איש במשכורת קבועה.
הודות להגנה ניצלה העיירה מפרעות ע"י כנופיות מקומיות ופורעים מהסביבה. והיתה חשה לעזרה גם לעיירות הסמוכות.
הוא גם ניצל לשם כך את קשריו המרובים ויחסיו ההדוקים עם ראשי הכפרים ונכבדיהם, ועם הצעירים שבהם שהיו ממנהיגי התנועה הלאומית האוקראינית בסביבה, ואשר כבדוהו והעריצוהו - והיו מבאי ביתו.
בראשית שנת 1920 אירגן את הקואופרטיב החקלאי בן 60 משפחה, והשלטונות העמידו לרשותו אדמות חקלאיות שנלקחו מבעלי האחוזות, וכן מכונות, סוסים וכלי עבודה. המטרה העקרית היתה הכשרה חקלאית והתנחלות בארץ-ישראל.
בהתחלת 1921 עבר את הגבול לבסרביה בשליחות הקואופרטיב לא"י לרכוש קרקעות להתנחלות המשפחות. אולם בינתיים גברה המצוקה וגל הבריחות גבר והלך, וכל רכושם של היהודים ירד לטמיון. חדשים רבים ישב על יד הגבול וארגן את העברתם של פליטי העיירה והעיירות שבסביבה. שהגיעו לשם ובהם נוער רב, חברי החלוץ עם הוריהם, נשים וטף.
התישב באורגייב - בסרביה ונמסר להנהלתו בית הספר העברי. נבחר לועד "קרן היסוד" ו"קרן הקיימת" המחוזי.
היה מבקר בבתי "החלוץ" ובחוות ההכשרה ומרצה בפניהם בבעיות השעה, התנועה והארץ.
בניו היו מראשוני העליה השלישית.
בערב ראש השנה תרפ"ד עלה לארץ והצטרף אל משפחתו והשתקע בירושלים.
מכתבו הראשון מהארץ לועד "קרן הקמת" ו"קרן היסוד" בבסרביה הודפס בקובץ "העליה השלישית" (ראה עמודים 244-241).
בירושלים נתמנה כמנהל בית הספר של "המזרחי" במקור חיים ולאחר מכן עבר למזכירות ועד הקהלה, בה כיהן כל ימיו.
בירושלים הסתעפה פעילותו ומגעיו המרובים עם כל חוגי הישוב: הישן, המתקדם והחדש. היה מבאי ביתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ומשומעי לקחו בחוג מקורביו והביא לבית הדפוס את שיחותיו של הרב ושיעוריו בחוג זה.