Volume 16

Page 4982

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הוספות ותיקונים

ד"ר משה איינהורן

(ראה בכרך י"ד, עמוד 4430) נפטר ערירי בניו-יורק, י"ט בשבט תשכ"ו (9.2.1966).

כארבעים שנה עמד על משמר השפה העברית בארצות-הברית. הוציא ברציפות את "הרופא העברי", בטאון רפואי מפואר בתוכנו ובצורתו, שיסד יחד עם ד"ר אשר גולדשטיין (ראה בכרך ג' ובמדור "הוספות ותקונים" של הכרך הזה) ושימש כעורכו במשך 38 שנים, עד שנת-חייו האחרונה.

"הרופא העברי", שהופיע בעברית ובאנגלית, היה מוקדש לפיתוח הספרות הרפואית העברית והמינוח העברי הרפואי.

פירסם ב"הרופא העברי" נושאים רבים וחשובי ערך בתחום מדע הרפואה וכמו-כן בעניני ציבור הרופאים בארץ ישראל.

בשנת 1965 חלה ואושפז בבית-החולים ונותח פעמיים. מתוך ערש-הדווי עמד בכתובים עם ידידיו בישראל. בימי מחלתו העביר לחברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בתל-אביב את סכום הקרן בסך עשרת אלפים דולאר בשביל הפרס, אשר הוענק ב-1966 והנועד לחקר הלשון והספרות הרפואית העברית על שמו וצמוד ל"פרס הנריטה סולד". מנהל פרסי העיריה עשה את כל ההכנות לאפשר את חלוקת הפרס מ"קרן איינהוכן" במועד שנקבע (אביב 1966), מתוך תקו וה, שיוכל להשתתף בטקס. כמכתב מיום 16.12.1965 כותב הוא: אשר למצב בריאותי, אם-כי משתפר במקצת, עודנו קשור למיטה רוב שעות היום, והנני נמצא תחת השגחת רופא ושתי ושתי אחיות יומם ולילה. אין תקווה, שאוכל לבקר בארץ במשך השנה הבאה.

, מכתביו האחרונים לרעית בארץ בה ביקר לעתים קרובות, נתקבלו ימים מועטים לפני הסתלקותו מעולמנו, בעודו במלוא אונו ומרצו. היה קשור בכל נימי נפשו בארץ ובתל-אביב. בפתיחת הספריה הרפואית על שמו ליד "בית הרופא" ברש"ו (30.8.62) העלה זכרונות מראשיתה )של העיר העברית הראשונה בעולם (תל-אביב), כשהיה בה תלמיד הגימנסיה "הרצליה" לפני מלחמת העולם הראשונה. "במרכזה של תל-אביב הזעירה - אמר

התנוססה ברוב פאר והדר הגימנסיה העברית הראשונה "הרצליה", היכל התרבות דאז, שעם בוגריה הראשונים יש לי הכבוד והאושר להימנות. הגימנסיה שימשה גם גורם ממדרגה ראשונה במעלה לפתוחה של תל-אביב, וממנה יצאו הכוחות הצעירים, שהיו ברבות הימים ראשי המדינה. הגימנסיה העשירה את רוחי, היתוותה את דרכי בחיים והניחה את חותמה על כל פעולותי מאז סיימתיה (1914).

בטקס החלוקה הראשונה של הפרס מ"קרן ד"ר איינהורן", שנערך ביום י"ב בתמוז תשכ"ו (30.6.66), אמר סגן ראש העיריה, עורך-הדין צ.קלימנטינובסקי: הסרתי אישית את הד"ר איינהורן ונפגשתי עמו כמה פעמים גם בזמן ביקוריו בארץ וגם בעת בקורי בארצות-הברית. תמיד התרשמתי מן האידיאליות הבלתי-מסוייגת ומן העקביות התקיפה של אדם יקר ויהודי מצויין זה, שידע תמיד מה הוא רוצה וחתר תמיד אל משהו טוב ונשגב. - - - לא הקים חיי משפחה פרטיים, את כל חסכונותיו תרם לצרכי הציבור. רוב מפעליו הקים בתל-אביב, ששמר לה אמונים מימי צעירותו. - - - בבואנו לחלק בפעם הראשונה את הפרס מ"קרן איינהורן" אנו מתייחדים עם זכרו של התורם, שבזכותו התאספו לכבד רופאים תלמידיחכמים, שהוא עצמו היה אחד מהם.

הפרס לשנת תשכ"ו - 1966 הוענק לד"ר דוד מרגלית (ראה כרך עשירי, עמוד 3575) בשל תרומותיו החשובות לחקר הספרות הרפואית במקורות ישראל. פרס-כבוד הוענק לד"ר אשר גולדשטיין לאות הוקרה על תרומותיו בשדה החייאת הלשון הרפואית העברית וקידום המינוח הרפואי העברי.

בטקס חלוקת הפרס אמר ד"ר גולדשטיין על ד"ר איינהורן המנוח, בין היתר: בחייו היה תמיד עקשן, צייקן, קפדן, נלחם לדעותיו ללא פשרה וויתורים אולם מתחת לחיציונותו הנוקשה ורעש פעם לב יהודי חם. במותו הלך מאתנו רופא, אדם ויהודי גדול, שאורות ברודביי בניו-יורק ורעש הכרך הסואן לא העבירוהו על דעתו, והוא נשאר בן נאמן למולדת העברית וללשונה...

לרגל חלוקת הפרס הופיעה בהוצאת הנאמנים של "קרן איינהורן" בישראל חוברת, בשם "ד"ר

APA citation

Tidhar, D. (1967). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 16, p. 4982). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/16/4982