Volume 17

Page 5104

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

(נס ציונה של היום) מסרפנד-אל-חרב וראשי הבדואים השוכנים על החולות עד נחל רובין.

למד להכיר היטב את אופיים, מזגם, מהלך חייהם ואת לשונם, והיה מקובל מאד עליהם. ותוך כדי רכיבתו על סוסו האציל, שקיבל מאחד השייכים, בין הכפרים הערביים והשטחים העזובים התעוררה בו תשוקה לגאול את החולות הנודדים המשתרעים

מערבית למושבה, מעבר לישוב היהודי.

לאט לאט, התחיל לעבד כמה חלקות בין החולות והקים גדר חיה של עצי קיקיון, נטע עצי אוקוליפטוס מסביב, תוך פינוי מודרג של אוהלי הבדואים מהשטח, בשלמו להם פיצויים והעסקתם בעבודה. העלה על השטח העזוב בן 1200 דונם, צאן ובקר שילכחו את עשבי הבר.

במשך שנים רבות טרח ועמל בזריעת תבואה, טבק, פלחה ואבטיחים על השטח הזה עד אשר גאלם ע"י הסדר הקרקעות בשנת 1930 והשטח הזה, בן 1200 דונם נרשם על שמו.

גילה שאדמה זו טובה למטעי הדרים אך לא היו בידו האמצעים הכספיים לטעת פרדס, מכר חלק ניכר מאדמתו לקרן קיימת לישראל שהקימה עליה את "מושב נטעים", וחלק אחר הוא מכר והעביר לקרובי משפחה במחיר סמלי כדי שגם הם יטעו שם, ובכספים אלה הוא נטע פרדס בן 200 דונם, שנחשב עד היום כפרדס היפה והמטופח ביותר בראשון-לציון.

מנעוריו גילה חוש קבלני, ובזמן מלחמת-העולם הראשונה, כשהארץ היתה נתונה תחת שלטון התורכים, מתקשר עם אריה ליב גיסין (ראה כרך שלישי עמוד 1284) ושניהם מקבלים מהממשלה התורכית מכרז לסלילת כבישים בבאר שבע ובהספקת עובדים ונעשים מפקחים על עבודת הכפיה, "הסוכרה", של יהודים וערבים, ועוזרים להם בכסף ובעצה לקבלת שחרורים (ואסיקות) מהצבא התורכי. כך סללו את הכביש הפנימי הראשון ברחוב רוטשילד במושבה. ולאחר המלחמה, המשיכו עוד במשך שנים בתור קבלנים בעבודות הבציר עבור היקב במושבה.

במושבה היה מעורה בכל עניני הציבור אשר אהב ודאג לבעיותיה, ונבחר כמה פעמים לחבר ועד המושבה, לחבר ועד בית-הספר, הועד החקלאי ואף למוכתר של המושבה בועדת החולות. ובעומדו בראש הועד החקלאי תיקן דברים רבים לטובת בני המושבה וחקלאיה.

בשנת התרפ"ד (1924) נבחר גם כחבר המועצה של ראשון לציון.

בפרדס שלו, שעליו היתה גאוותו, השקיע את מיטב מרצו, והוסיף מפעם לפעם זני הדרים חדשים שאסף מכל חלקי הארץ.

הגן שלו בן 5 דונם, ליד ביתו ברחוב ירושלים, היה מעין תחנת נסיונות לדוגמה ולמופת לאחרים. בעוד אשתו רבקה מטפלת בילדים, בעניני ציבור, כיושבת ראש סניף "ויצו" במושבה, וכן ברפת הגדולה שבעלה הקים ליד הבית, ובגן הפרחים המטופח להפליא.

ביתו היה מקום מפגש לכל האכרים, ותושבי המושבה צעירים כזקנים, באו ללמוד מנסיונו הרב והוא היה מדריכם בשמחה ובסבלנות.

בשנת 1952 נטע פרדס לדוגמה בן 20 דונם בכפר סילבר, בו עבדו ונתחנכו תלמידי בית הספר החקלאי של הכפר והיה נוסע לשם בקביעות כדי להדריכם בענף הפרדסנות.

עד השבוע האחרון לחייו, בגיל ה-88, היה נוסע יום יום עם שחר לפרדס, ומפקח על העובדים ומדריך את השכנים מסביב.

ביום ט"ז חשון תשכ"ה (22 באוקטובר 1964) נפטר במושבתו בשיבה טובה, וכל בני המושבה ליוו אותו לבית העלמין, ונטמן בקבר שהכין לו בחייו על הגבעה המשקיפה על פני המושבה בצל השקמה שהוא נטע.

צאצאיו: נחמה (אחת הגננות המסורות במושבה) אשת ד"ר אליעזר קולברג; צפורה אשת רואה החשבון אברהם פלמן (ראה כרך שני עמוד 1034); שלום (הממשיך בדרכי אביו בענף הפרדסנות).

משה רבינוביץ

נולד בשפולה (רוסיה) תרנ"ו (24.4.1896).

לאביו קהת .

קבל חינוך מסורתי וכללי.

היה סגן מנהל בנק בחרקוב.

נשא לאשה את סופיה בת יצחק ספוזניקוב .

עלה לארץ בשנת 1922.

עברית לא ידע. השתלם במהירות האפשרית בשפה.

לאחר שלשה חדשים נכנס לעבוד כסגן מנהל חשבונות בקופת חולים של הסתדרות העובדים הכללית בא"י בהתנדבות.

ביום אחד פורצת בצריפים מגפת הדבר... צוות של עובדי קופת חולים אינו יכול להחזיק מעמד ויש

APA citation

Tidhar, D. (1968). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 17, p. 5104). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/17/5104