בניין גדולים, שמימן אותם בכוחות עצמו, ורק לאחר השלמת בנייתם מכרם ומסרם לקונים יחידים. בזה נתן דחיפה ניכרת להתקדמות הבנייה הפרטית בירושלים ואפשרות נוחה לבני-ירושלים לרכוש לעצמם בתים ודירות בבתים משותפים.
הכניס שכלולים בטיב הבניינים עצמם, שהיו חידושים לבני ירושלים.
הקים את שכונת "אבן יהושע" על שם חותנו ר' יהושע (יעלין) הפלמאן. היה מראשוני הבונים בשכונות: גאולה, כרם אברהם ורחביה.
היה מבוני ירושלים וממרחיביה.
כל ימים קבע עיתים לתורה. בשנותיו האחרונות קבע לעצמו שיעור - בעיון ב"מנחת חינוך" והיה מוסר את חידושם, לאחר התפילה, בפני הגאון מצ'יכון, בבית הכנסת "אגר"א" בשכונת שערי חסד, שהיה גם אחד מגבאיו.
השקיע הרבה מזמנו וממרצו לתיקון ושיכלול בית הכנסת והמיקווה, שלא על מנת לקבל פרס.
נפטר בירושלים, כ' תשרי תשי"ח (14.11.1957) והובא לקבורה בהר המנוחה.
בנותיו: מתילדה אשת אברהם חיים דינוביץ (ראה כרך י"ז, עמוד 5181; שרה אשת הרב שלום שכנא ילין; רבקה זיסקינד.
דב וינשטין
נולד בירושלים, בשנת תרמ"ח (10.5.1888).
לאביו ר' צבי וינשטיין ולאמו מלכה בת ר' משה הכהן בלאושטיין (ממשפחת רבנים בעיר מיכריץ שבפולין).
קיבל חינוך מסורתי בישיבת "עץ חיים" בעיר העתיקה בירושלים.
בשנת 1905 נשא לאשה את רחל לאה בת ר' משה נפתלי פלינקר (נפטרה ברמת-גן, כ"ד תשרי תשכ"ט - 16.10.1968).
אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר מירושלים לתל-אביב.
יסד את ביהח"ר הראשון לתעשיית נעלים בשם "מודרן".
בשנים 1919-20 היה חבר מועצת תל-אביב מטעם הסתדרות "המזרחי הצעיר" ושימש כגזבר הכבוד של המועצה.
בתקופה זו היה בין רוכשי ומייסדי שכונת מונטיפיורי ליד שרונה, ביחד עם: ישראל ליב פלסר (ראה כרך רביעי, עמוד 1630); צבי גליס (ראה כרך שביעי, עמוד 2870); ומשה דוד הכהן. בשנת 1919 היה בין מייסדי שכונת "בית וגן" (כיום - בת-ים") בדרום יפו, ביחד עם אברהם ליואי (ראה כרך שמיני, עמוד 3180); שאול חנא הכהן קוק (ראה כרך ראשון, עמוד 345); אליהו אהרן כהנא (ראה כרך ראשון, עמוד 392); זלמן יעקב אפרים מיי זל (ראה כרך ראשון, עמוד 97).
היה בין סוחרי העורות הראשונים בארץ.
משנת 1936 היה יו"ר מועצה. אגודת "בית וגן" עד 1938, שאז הפכה האגודה למועצה מקומית.
צאצאיו: יהושע (רעייתו: רבקה בת משה נאמן); חיה אשת דב כהן; אסתר אשת שלמה רייכמן; נחמה אשת יעקב מירקין; שושנה אשת שלמה ברסלב; רבקה אשת אריה אופיר.
הרבנית דיליסיה קראוז
נולדה בראבאט (מרוקו) בשנת תרי"א (1851).
לאביה הרב דוד בן-שמעון, המכונה "צוף דבש", הרבנית היא אחותו של הרב רפאל אהרן בן-שמעון (ראה את הערך של אביה בכרך זה, בעמוד 5611), ולאמה רחל. קיבלה חינוך מסורתי.
בהיותה בת 3 שנים עלתה יחד עם הוריה לארץ.
בשנת תרל"ה (1875) נישאה להרב יוסף קראוז, שהיה מזכיר כולל הונגריה בירושלים. נפטרה בירושלים.