השאיר בכתב יד פתגמים שונים באידיש ובעברית.
נתן לבניו חינוך עברי-לאומי.
נפטר בתל-אביב, כ' כסלו תשי"ט (2.12.1958).
צאצאיו (מאשתו הראשונה): העו"ד יוסף מאיר שפרן (ראה בכרך זה, בעמוד 5620); ישראל (רופא וטרינר איזורי בקריית ביאליק); מרדכי ז"ל; שרה פריידל ז"ל, אליהו פנחס ז"ל.
חיים (פרץ) חן (שברשינר)
נולד בבוכניה (גליציה) בל"ג בעומר, י"ח באייר תר"ס (17.5.1900).
לאביו נתן דוד שברשינר בן פרץ משברשין (ר' פרץ היה מצאצאי הט"ז ומצד אמו - הש"ך ושימש כמו"צ בעיר שברשין) ולאמו חנה הי"ד בת יצחק יהודה וויץ (שו"ב בבוכניה).
הוריו גרו בתחילה בבוכניה, אח"כ עברו לגור לגורליץ - מרכז המשפחה.
אביו נפטר עליו בהיותו בן 4 שנים.
גדל בסביבה חסידית-למדנית מובהקת.
בהיותו בן 4 שנים החל את חינוכו המסורתי במחיצת אמו, שהיתה אשה משכילה. למד בחדר ובישיבה, מקום שם עסק גם בלימודי חול.
עד מלחמת העולם הראשונה למד בישיבה בצאנץ. עם בריחת האוסטרים מפני הרוסים, עבר להונגריה ושם המשיך בלימודיו.
בשנת 1917 חזר לגורליץ, נתפס לציונות הסוציאליסטית, היה בין מארגני "פועלי ציון". אירגן גם נוער חסידי לתנועה הציונית.
עם קום פולין העצמאית נסע לקלן שבגרמניה, שם קיבל בבית-ספר תיכון השכלה כללית-תיכונית, למד בבי"ס לאמנות בקלן ובבי"ס לתעשיה ומלאכה בגיסן (גרמניה) ולימודי הוראה בקלן. עד זמן מה בנגרות בקלן.
זמן קצר עבד כ"חלוץ" בכפר ע"י אנטוורפן שבבלגיה.
עם הפסקת העליה אחרי מאורעות תרפ"א (1921) חזר לקלן. היה פעיל שם בתנועת הנוער הטרום-ציונית J.J.W.B. .אחר-כך בברית-העולים, כאשר נוסד "החלוץ" בגרמניה היה בין מארגניו בקלן. היה חבר מרכז "פועלי-ציון" במדינה.
בהשפעת "ארץ-ישראל העובדת", שדרשה הגשמה אישית ובהשפעת משה שפירא מעין-חרוד וד"ר אב רהם קצנלסון (ניסן), למד את מקצוע הנגרות במשך שלוש שנים. טיפל בנוער הציוני ובנוער של ביתהיתומים היהודי בהדרכה מעשית במקצוע ובחינוך לציונות.
בשנת תרצ"ג (1933) עלה לארץ ועבד בנגרות בירושלים. ומשנת 1936 היה מורה למלאכה להורים בירושלים.
עבר לבית-הספר המקצועי ע"ש טיץ ביגור.
נשא לאשה את נחמה בת אליעזר באיוק מאנטופול (מורה לפי מקצועה, היתה פעילה בעיר מולדתה ב"החלוץ הצעיר", ב"קק"ל", בבית היתומים ועוד).
משנת 1942 בהוראה בבי"ס לדוגמא ע"י הסמינר לוינסקי בת"א, בבי"ס עליה א' בהנהלתו של ח. אנוך , ובבי"ס "אחד העם" בתל-אביב.
עם קום המדינה הוזמן מטעם משרד העבודה לעזור ולהשתתף בהכשרה מקצועית לחיילים משוחררים ולנוער חסר מקצוע.
ניהל קורסים לבעלי מלאכה מבוגרים, שאחדים מהם הכשיר להוראה.
12 שנה היה מורה למקצועות עיוניים בכפר חב"ד, בבית-הסוהר המרכזי בתל-מונד, בחוות לימוד לנוער בפרדסיה.
ניהל קורסים למורים ופרחי-אדריכלים מטעם "המכללה הפוליטכנית".
כיום עוסק בחינוך לבטיחות וגהות מטעם אותו המשרד.
הוציא מפרי עטו 60 שיעורים לכיתות קדם-מקצועיות למלאכת עץ, לעצה על תולדות התרבות והדיור, פרקי מכונות ובטיחות בהן: "עצי היער המשמשים במלאכת הנגרות"; "הנגר, כליו וחמריו"; "תולדות תרבות הדיור והריהוט מראשיתה עד היום".
למיסדר בני-ברית, נתקבל בינואר 1966. היה סגן נשיא והשנה נשיא לשכת "דיזנגוף" בת"א.
היה גזבר בלשכת הבונים החופשיים "הכוכב" בתלאביב.
הקים את האירגון הראשון של מורים מקצועיים בהסתדרות המורים. היה חבר ועד הסניף בשתי קדנציות.
חבר ההנהלה של "צרכנית-המורים".
פעיל באירגון יוצאי עירו גורליצה ובאירגון עולי קלן.
פעיל במוסד "שלווה" (בית החלמה למעוטי בית).
נתמנה מטעם הממשלה לאפוטרופוס מטעם מיסדר בני-ברית לנצרכים.
אמו, אחיו ואחותו ומשפחותיהם ניספו בשואה.
בתו: חנה (לומדת רפואה באיטליה).