Volume 2

Page 561

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

- 1.1.1.837), שאחריו נשאר בלי כלי-בית ובגדים, ואפילו בלי טלית ותפלין. אז יצא לחו"ל בהסכמת ראש עדת-הפרושים ר'

ישראל משקלוב (תלמיד הגר"א, מחבר הספרים "פאת השלחן" ו"תקלין חדתין") כדי לשפר את מצבו הפרטי ולפעול לטובת העדה בבקשת עזרה מאת נדיבי ישראל שבגולה אחרי האסונות שבאו עליה. זה היה בסוף הקיץ של שנת תקצ"ז. באותה ספינה נסעו לאודיסה גם ר' נתן נטע בן הרב החסיד המקובל ר' מנחם מנ דיל משקלוב (מתלמידי הגר"א) והגביר הנדיב ר' שמריהו לוריא (חתנו של ר' הלל ריבלין משקלוב), שסיפק לנוסעים היהודים כל צרכיהם בספינה, ואפילו שופר וסוכה ולולב לימי החגים. בראשית תקצ"ח הגיע לאודיסה וכפי שהוא מספר בספרו נעזר שם על-ידי ר' אברהם דוד בר' יהודה שט ראשונר מוילנה. אח"כ ביקר בקהלות רבות בפולין וברוסיה לטובת העדה שבארץ הקודש. באותו זמן פרסם את ספרו "קורות העתים"' בו הוא מספר את התלאות שעברו על היהודים בארץ בכלל ובצפת בפרט בעת מרד הפלחים והרעש, וכן נותן הוא בספר תיאורים והדרכה על הנסיעה ועל החיים בארץ ומיעץ עצה טובה לכל יהודי בעל יכולת שיעלה לארץ-ישראל. ספר זה מצטיין בעצות וידיעות שימושיות, שהיו לתועלת לכל עולה ותייר, ודבריו חדורים חיבת הארץ על אף כל היסורים שסבל בה. הספר יצא בעברית בוילנה בשנת ת"ר (1839) ואח"כ במהדורה חדשה עם הערות והוספות של ג. קרטל בתש"ו בירושלים, ולתועלת יהודים שאינם בקיאים בלשון הקודש הוציא את התרגום האידי של ספרו בתר"א (1841) מוארשה.

בעת העדרו עברו על משפחתו - בתוך שאר יהודי צפת - מוראות ביזת תקצ"ח בעת מרד ה"פלשתים" (הדרוזים) ומשפחתו עברה לירושלים עם רבים משארית הפליטה.

בשנת תר"ב חזר ארצה אל משפחתו שכבר ישבה בירושלים, ואחרי שנים אחדות יצר ענף-פרנסה חדש בארץ כשפתח "בית הכנסת אורחים" פרטי (מלון - בלשון ימינו) בירושלים, תחילה בבנין שליד מגדל דוד (אח"כ היה שם הדואר האוסטרי, ואחריו "באנקו די רומא") וואח"כ העביר את המלון לרחוב חברון שבצפון העיר העתיקה (בקרבת הבנין הגדול של ישיבת "תורת חיים"). ליד המלון יסד גם מסעדה ואח"כ גם מאפיה. את העסקים הללו ניהלה בעיקר אשתו, בעוד שהוא עצמו הקדיש הרבה מזמנו ללימוד תורה. כאן מצאו עולים ותיירים אמידים מעון ומזון בכשרות לפי טעמם, ודבר זה הפחית את רתיעתם של יהודים אמידים בגולת אירופה מהנסיעה לירושלים. גם סיר משה מונטי פיור י התאכסן במלון זה בעת ביקורו בירושלים. מכניסי-אורחים מקצועיים אלה, ר' מנחם מנדיל ואשתו, הלינו והאכילו אורחים עניים ואף תלמידי-חכמים עניים מקומיים גם בלי תשלום, על חשבון רבונו של עו

לם,ואכן שלח את הברכה במעשה ידיהם. המלון עבר בירושה לבנו אליעזר ליפא (או ליפמן) קמיניץ ולבן-בנו אברהם בצלאל ואף "סניפים" הקימה המשפחה, את בתי-המלון קמיניץ ביפו ובחברון והעסק וסניפיו התקיימו עד מלחמת-העולם הראשונה. וכשביקרו הבארון בנימין רוטשילד ורעיתו בירושלים באביב תרמ"ז קיבלו את מזונם ממלון קמיניץ (בהנהלת אליעזר ליפא) ואח"כ רשמו את הכרת לשביעת רצונם בספר-האורחים של המלון.

ר' מנחם מנדיל נקרא על שם עיר-מוצאו בשםהמשפחה "קמיניץ" שנשאר בירושה לצאצאיו, אך מתעודת החסות הבריטית שקיבל בירושלים ביום 9.1.1850 בחתימת הקונסול ג'יימס פין והמתורגמן היהודי י. הכהן ) מתברר, ששם-משפחתו המקורי היה בוים, וכך חתם בעצם ידו (ראה בצילום התעודה).

נפטר בירושלים, י"ג אייר תרל''ג.

רעיתו המשיכה לנהל את המלון אחרי מותו ונפטרה בירושלים ט"ו כסלו תרמ"ג (נזכרת בזכרונותיה של אליזבט אנה פין, אשת הקונסול הבריטי בירושלים, ג'יימס פין).

צאצאיו: היו לו 14 ילדים, מהם: בצלאל , בנימין, יוסף, אליעזר ליפא, אהרן, רוזה דינה, גוטע אשת ברוך יפה, שמחה שנישאה בהיותה בת י"ג לאהרן גבאי ששון מכלכותה והחתונה נערכה ברוב פאר מערבי ומזרחי על המגרש שליד קבר שמעון הצדיק. (אחד מבניה, יוסף , חבר הפרלמנט הבריטי, נהרג בהפצצת לונדון ע"י הצפלינים הגרמניים במלחמה העולמית הראשונה).

יוסף יואל ריבלין

נולד בצפת, בשנת תקפ"א (1821), לאביו רבי אליהו בן רבי הלל ריבלין משקלוב, שעלה ארצה בשנת תקע"א, כשנה ומעלה אחרי שאביו, מתלמידי הגר"א מוילנה וקרובו, מראשי מיסדיה של תנועת "חזון ציון" לעלית הפרושים, עלה ארצה בראש שיירה בת 70 נפש והגיעו סמוך לראש שנת תק"ע והתישבו תחלה בצפת, ואחרי שר' הלל עלה בתקע"ב בראש חבורה קטנה להתישב בירושלים נשאר ר' אליהו זמן מועט בצפת ואח"כ

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 561). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/561