ששימש בתורת רב בסוחובוליה ובסוקולקי, מחבר הספר "מעט דבש".
קיבל חינוך תורני בחדר ובישיבת בריסק. בשנת 1909 עמד בתור אקסטרן בבחינות לגמנסיה הממשלתית בראדום. עוד לגיל 12 שלח בחשאי פליטון ל"הצפירה" ונדפס שם בחתימת י. ח. הפטמן (בשנת תר"ס). המשיך לכתוב סיפורים ושירים. שירו הראשון "לילה באופק עננים" - פורסם ב"השלוח" בשנת תרס"ה. מאז פירסם שירים ב"השלח", "התקופה" ואחרכך בבמות שונות.
בשנת 1910 הוזמן לעבוד ב"הצפירה", שחידשה את הופעתה בווארשה בעריכת נ. סוקולוב וד. פרישמן ופירסם בה שורה של פיליטונים במדור יומי מיוחד בשם "בין הפרשיות" בחתימת "יוסיפון" וכן מאמרי ביקורת, ציורים וסיפורים. כן שימש בעתון כעורך מדור הידיעות מחו"ל וכעורך "הצפירה לילדים".
בשנת תרע"ב (1912) נשא לאשה את אסתר (הדסה) בת גדליהו עמיהוד (אמגוט). בשנה זו התחיל להשתתף בעתון היומי באידיש "מאמענט" בחתימת "א מענש" ואח"כ "עמנואל", ומשנת 1915 היה לאחד מעורכיו ובין כותבי מאמריו הראשיים. יחד עם זה היה עורכו של השבועון "די אידישע וואך" (שיצא לאור ע"י א. ז. זילברמן, גיסו של רפאלקס-ניר) וכן ערך את המדור המיוחד לילדים בשבועון זה ובו פירסם בהמשכים את תרגום הספר "שולמית" של א. קופרין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה לעורכה של "הצפירה" (יחד עם ע. נ. פרענק והרב יצחק ניסנבוים) וכן השתתף בשבועונה של ההסתדרות הציונית "דאס אידישע פאלק" בעריכתו של ד"ר יהושע גוטליב. בשנת 1917 היה בין המייסדים של אגוד הסופרים והעתונאים היהודים בווארשה ושימש בו סגן יו"ר הועד.
עם תקומת פולין אחרי מלחמת העולם הראשונה ועם התגברות התנועה הציונית, יסד בווארשה את תנועת "החלוץ" הפולנית וערך את דו-השבועון "הח לוץ" באידיש ובעברית יחד עם ה. זבלודובסקי (כיום מנהל המשק של האוניברסיטה העברית), תנחום ברמן (כיום מעובדי הקק''ל בארץ), המהנדס זיצ'יק ועו"ד שבו (כיום עורך הדין של הסתדרות העובדים הכללית). היה בין מייסדי החוה החלוצית הראשונה לדוגמה בגרוכוב שליד ווארשה, שתולדות "החלוץ" העולמי קשורות בה. אחר כך היה בין המיסדים של 60 חוות חלוציות בערי השדה השונות בפולין. אותו זמן היה חבר הנשיאות של המועצה הלאומית של יהודי פולין. בשנת 1920 היה ציר מטעם "החלוץ" העולמי בועידה הציונית בלונדון. בועידה זו בא בדברים (יחד עם י. רושצ'וק ב"כ "החלוץ" הרוסי) עם השופטים לואיס ברנדס ופליכס פרנקפורטר והסבירו להם את מהות "החלוץ". מלונדון נשלח ע"י "החלוץ" לארץ ישראל בשליחות מיוחדת ליישב את הסיכסוכים בין "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה" כדי ש"החלוץ" יוכל למצוא מסגרת אחידה לעבודתו. בחנוכה תרפ"א השתתף בוועידת היסוד של הסתדרות העובדים הכללית בחיפה, בתור ציר מטעם "החלוץ". אותו זמן עבד בכבישים ג'דה-נצרת. כאן כתב את השיר "אנו נהיה הראשונים", שפורסם ב"הפועל הצעיר" והושר אחרי-כן ברחבי הארץ והגולה. בתקופה זו שלח כתבות מן הארץ ל"מאמענט" ו"הצפירה" בווארשה ול"טאג" האמריקאי.
בשנת 1921 הוזמן להיות המזכיר הכללי של הועד הלאומי ואירגן את המגבית הראשונה של הועד הלאומי בשם "סלע הישוב"; אירגן מטעם קהילת ירושלים את קבלת הפנים לצ'רצ'יל שביקר אז בירושלים בתור מיניסטר המושבות. כן שימש תקופה קצרה מנהל לשכת המודיעין של ועד הצירים. אחרי מאורעות יפו בשנת 1921 ועם הכרזת הנציב העליון על הקמת משטרה מיוחדת שנקראה אז "חיל הספר", מורכבת מצ'רקסים, ערבים ויהודים, גייס על דעת עצמו קבוצה של קרוב ל-200 יהודים למשטרה זו. קבוצה זו היתה למעשה גרעין המשטרה היהודית בארץ.
אותה שנה היה ציר מטעם הציונים הכלליים בקונגרס הציוני בקרלסבד (השתתף בקונגרסים ה-12, 13, 14, 15, 16 ו-18) ומשם חזר לווארשה ונשאר בה כדי לארגן, מטעם הציונים הכלליים, תנועה ציונית מקרב המעמד הבינוני. יחד עם י. גוטליב ולוויטה הקים את אירגון הציונים הכלליים "עת לבנות". היה מועמד בבחירות ל"סיים"; נבחר למועצת קהילת ווארשה ; פעל באגודת העתונאים. חבר הועד הפועל הציוני (משנת 1925 עד 1933).
בשנת 1925 חידש את הופעת העתון העברי היומי בווארשה "היום" וערך אותו במשך 18 חדשי הופעתו. ואחרי-כן חידש שוב את הופעתו תחת השם "הצפירה" (בהרשאתו המיוחדת של נ. סוקולוב) , שהופיע עד שנת 1930.
יחד עם פעולתו הציבורית, הציונית והעתונאית עסק בספרות וכתב שירים בעברית ובאידיש, ביניהם השיר הגדול "ברכי נפשי". תרגם את הספר "האויל" לקלרמן בשביל הוצאת "שטיבל", חיבר את המערכון