הבריטי במלחמת-העולם השנית וכעת בצבא ישראל מפקד חמ"ד - חיל עובדי מדע - בירושלים; ואשתו תמימה בת שמואל ריבקוב מניו-יורק היא עסקנית בעבודה צבורית בירושלים.
יצחק (יחזקאל) יהודה
נולד בירושלים, ט' חשון תרכ"ד (1863), בן בכור לאביו בנימין (ראה כרך ב', עמוד 630, סוחר ועסקן שעלה מבאגדאד בהיותו בן תשע עם אביו ר' שלמה , הלמדן הנדיב והחסיד, גיסו של הנגיד דוד ששון , אבי משפחת ששון מבגדאד, הודו שאנחאי ואנגליה. ועם אמו רימה-ריינה , ידענית גדולה בתורה, מצאצאי רבנים ונשיאים בבבל בימי הגאונים ובספרד) ולאמו בכורה-רבקה לבית ברגמן , מעולי פרנקפורט ענ"מ שבגרמניה.
לפי מסורת המשפחה, לסלק את המחיצות בין שבטי ישראל וביחוד בין ספרדים לאשכנזים, שלחו אביו בילדותו ללמוד בתלמוד-תורה האשכנזי שבחצר ה"חורבה", בו ניתנו הביאורים באידית. אח"כ למד בישיבת "חסד אל", שיסד אבי-אביו, ובישיבה הספרדית "תפארת ירושלים" והגיע לידיעה רבה בתורה, כן התמסר מגיל צעיר ללימוד השפה הערבית וספרותה מפי טובי המורים, יהודים ונכרים, שנמצאו בירושלים בימים ההם, ובמשך הזמן התקרב לגדולי חכמי הערבים ולאוצרות הספרים וכתבי-היד שברשותם והגיע לבקיאות עצומה בספרות הערבית הקלאסית והדתית.
בתרמ"א השיאו אביו לאשה את הענע בת ר' וולחיל רובין , נכד "המגיד הגדול" (קשרי חיתון בין ספרדים לאשכנזים בהתאם למסורת המשפחה). משלא ילדה לו למעלה מ-12 שנד. נפרד ממנה בראשית תרנ"ד ובתמוז של אותה שנה נשא לו את וידה בת הרב שמעון אשריקי (ראה כרך א' עמוד 89) ראב"ד לעדת המערביים בירושלים. (נפטרה בירושלים, י"ד אדר ב' תרפ"ז). היתה האם הראשונה בין עדות המזרח (השניה אחרי בן-יהודה) אשר גידלה את בניה בלשון עמה.
היה מורה לעברית וערבית בבית-הספר של "אליאנס", בבית-המדרש "דורש ציון", ובביה"ס "למל". ובמשך הזמן הוסיף להשתלם בספרות הערבית. בין תלמידיו לערבית באותה תקופה היו גם - אחיו הצעיר אברהם שלום , הוא המזרחן הנודע פרופ' א. ש. יהודה (ראה כרך א' עמוד 507) ודוד ילין. כן עסק בכתיבת בקשות ובתרגומי כתבים רשמיים לשרות הקהל בלשכה הקטנה שפתח לו ליד בנין הסראיה בעיר העתיקה. היה מראשוני חברי בני ברית בירושלים ועד 1904 מזכר וסגן יו"ר הלשכה.
בשנות 1904-06היה סוחר בספרים וכתבי-יד בעברית וביתר לשונות המזרח בדארמשטאדט שבגרמניה. ב-1906 התישב בקאהיר ובקרבת הישיבה המוסלמית הגדולה "אל-אזהר" פתח לו בית-מסחר לכתבי-יד ולספרים בספרות הערבית הקלאסית והדתית. הרבה לחקור בכתבי יד ובספרים עתיקים בספרות הערבית, נתפרסם כאחד מגדולי המלומדים במקצוע זה והיה מקורבם של גדולי חכמי "אל אזהר" ומדריך ועוזר לחכמי המוסלמים ולמזרחנים נכרים ששהו בקאהיר לצרכי לימוד וחקירה. פרסם והוציא יצירות חשובות של הספרות הערבית הקלאסית, ביניהם אנתולוגיה של השירה הערבית למן תקופת "הבערות" ("ג'חליה" - התקופה שלפני האסלאם) ועד המאה השביעית לספירה המוסלמית, של "שרח אל-מצ'נון", קהיר 1913 ועוד. כן התחיל להכין קטלוג דייקני של כל הספרים וכתביהיד בשפות המזרח שעברו תחת ידו. בו בזמן עסק גם בחקירות בתולדות ישראל וארץ ישראל ופרסם במקצועות אלה מחקרים חשובים בלוחות ארץ-ישראל ובקבצי "ירושלים" של א. מ. לונץ , ב"השלוח", במאסף "ציון" ובעתונים ובכתבי-עת אחרים.
ב-1920 חזר לארץ והתישב בירושלים. הקדיש מזמנו גם לעבודה צבורית, בעיקר בארגונה והנהגתה של עדת הבבלים בירושלים ובשנות 1922-25 ו-1934-35 היה נשיאה. אך המשיך לעסוק עד שעתו האחרונה ממש בחקירה מדעית ובכתיבת הגיונותיו ומחקריו. נוסף לסוגי הספרות המדעית שהוזכרו למעלה, עסק גם בפולקלור יהודי-מזרחי ומזרחי-כללי, בביאורים במקרא, בתרגומים מערבית לעברית (שירה וספרות, וגם חוקים ותקנות השלטון מימי הטורקים לשם עזרה מעשית ליהודים שאינם קוראים ערבית), מחקרים בעניני לשון, ועוד.
נוסף למחקרים ולמאמרים הרבים חיבר ופרסם בספרים מיוחדים את קורות בית-הכנסת של הרמב"ן בירושלים, "הכותל המערבי" (ירושלים תרפ"ט ספרו זה שימש חומר עיקרי לחיבור התזכיר של הועדה היהודית שהגישתו בענין זה לממשלה הבריטית ב-1930), "משלי ערב" (שני כרכים יצאו בחייו, ועוד נשאר הרבה חומר בכתב-יד). נפטר בירושלים, כ"ה אדר תש"א.
צאצאיו : רחל אשת ד"ר יוסף יואל ריבלין (נפטרה בירושלים י"ג שבט תרצ"ד,), ריינה אשת חיים זילבר הרץ (ת"א), יוסף (לונדון), שלמה (חיפה), לאה אשת רפאל חזן (נפטרה בירושלים, א' כסלו תש"ד), מרים