עלה לארץ בסוף ינואר 1925, הצטרף למכבי תל-אביב ופעל רבות למען פיתוחו, במיוחד בענף כדורגל וייצג אותו במשך שנים רבות כחבר ועד ההתאחדות הארצית לכדורגל. היה פעיל גם בהנהגת אגודת מכבי ת"א ונבחר ליושב-ראשו ולחבר במרכז הארצי. בשנות 1927-28 ומשנת 1933 ראש מחלקת כדור רגל של מכבי ת"א. פרסם הרבה מאמרים בעתונות בעניני ספורט והיה מהראשונים שעשו תעמולה לספורט בעתונות. את בקורתיו הדפיס ב"דאר היום" ו"הארץ" בחתימת ש. ש. (בשנות 1927-39 ).
היה ממונה להרכבת הקבוצה הארצית למשחקים בין-לאומיים.
נשא לאשה את דבורה בת ראובן יודילביץ מראשון לציון (ראה כרך ב', עמוד 633).
כשבא ארצה החל לעבוד במשרד הסוכן לביטוח רפאל ליפמן ביפו. אחרי שלש שנים פתח בשותפות עם מר דוד צימבר משרד לביטוח כללי, שהתפתח במשך הזמן לחברת האחריות "מנורה" ושהיא כעת אחת החברות הגדולות בענף הביטוח הכללי, ובמשך השנים רכשה החברה סוכנויות של חברות-ביטוח שונות בעולם בענף הביטוח הכללי, וגם הצליחה להשפיע עליהן שתשקענה מהונן בהלואות לחקלאות, לתעשיה ולבנין, ובכך עזרו לבנין הארץ ופיתוחה.
בנותיו: מרים ,רות.
אביגדור גרין (בן-גוריון)
נולד בפלונסק, פלך פלוצק, פולין בשנת תרט''ו (1855), לאביו צבי אריה (מורה לעברית, מראשוני המשכילים בפולין) ולאמו מכלה. נתחנך על-ידי אביו ברוח ההשכלה והחיבה לשפה העברית ולספרותה, ובהדרכת אביו השתלם בעזרת מורים בשפות ובהשכלה כללית.
נשא לאשה את שיינדל בת דוד יוסף פרידמן מפלונסק.
לרגל בקיאותו בחוקים ובשפה הרוסית שימש כעורך-דין מעשי פרטי בייצוג מתדיינים בפני שופטים ושרי השלטון המקומי ובכתיבת תזכירים ובקשות בענינים צבוריים ופרטיים. נבחר ל"בורר" לדומה הרוסית (בית הנבחרים - כי ברוסיה הצארית לא הצביעו הבוחרים בעד המועמדים באופן ישיר. אלא בחרו "בבוררים", והבוררים בחרו בצירים). עסק בפעילות בעניני הקהלה והשתתף ביסוד קופת גמילות חסדים ובנק קואופרטיבי.
ביתו היה מרכז למשכילי העיר ולחובבי ציון ואכסניה לשליחי התנועה שבאו מהחוץ. היה מפעילי חובבי ציון ואחרי הקונגרס הציוני הראשון הצטרף לתנועה הציונית ופעל למענה בארגון ותעמולה ובמלחמת-פולמוס במתנגדיה (בעיקר מבין החסידים). חינך את בניו ברוח הציונות ומשגדלו היה ביתו מרכז גם לנוער הציוני (רבים מהם עלו ארצה כחלוצים בתקופת העליה השניה. מהם היו ממיסדי תנועת העבודה ומראשי המפלגות "הפועל הצעיר" ו"פועלי ציון" בארץ). בתקופת המהפכה והפרעות ברוסיה ב-1905 עזר לצעירים הפעילים בעצה ובהדרכה ונתן מקום בביתו להסתרת הנשק של ההגנה העצמית היהודית (שבנו דוד היה מפעיליה). על אף הסכנה שבדבר.
גם אחרי עלות בנו דוד ארצה הוסיף הנוער הציוני המקומי להתאסף בביתו לשיחות ולהתיעצויות, בשיתוף עם בעל הבית, ובעיקר לשם קריאת המכתבים של דוד, ששימשו מקום לידיעות על הנעשה בארץ בכלל ובחיי צבור החלוצים בפרט ומקור להשראה ציונית-חלוצית.
המשיך בפעילות ציונית אף לעת זקנה והיה מבקר גם בעיירות הסמוכות לשם תעמולה ציונית. עלה ארצה בתרפ"ה, בן 70, והמשיך בפעולה צבורית ובעזרה לעולי פלונסק בסידורם בארץ.
נפטר בתל-אביב, כ"ו אייר תש"ב (13.5.42).
צאצאיו: אברהם (תלמיד חכם, מראשוני המזרחי בפלונסק ובפולין בכלל, מראשי הלוחמים במתנגדי הציונות מסיעת החסידים וכתב חוברות-פולמוס נגדם. עלה ארצה בתרצ"ד ונפטר בת"א), מיכל (עסקן ציוני