מגפת החולירע שפרצה בגליל, ובשובו לראש פנה הוכרח לשהות 15 יום ב"הסגר" מחוץ למושבה, ורק לאחר חדשים, משחלפה המגפה כליל, רכב שוב למקום התישבותו. מאז דבק באדמה שנגאלה לישראל בעמק הירדן ועמד בכל הנסיונות הקשים שתושביה נתנסו בהם: שנים שחונות, מחלות אקלימיות נגישות השלטון וחוכרי מס היבול, ועל כולם - התקפות בגלוי ומן המארב מצד אנשי ההפקר שמשני עברי הירדן. ביחוד היתה קשה ההתקפה על המושבה באייר תר"פ, בעת שכנופיות מזוינות מעבר הירדן התנפלו אף על מחנה הצבא בצמח. בתנאי-חיים קשים אלה היה שלמה יצחק ראש-הועד והמוכתר של המושבה, המוציא והמביא בכל עניני הצבור, ממריץ לכל פעולה ומעודד כושלים בעת צרה.
בשנת 1900 נשא לאשה את שושנה בת אשר שפירא. בסיון תרע"ו נרצח בנו הנער צבי ביריה מן המארב כשנסע בלילה להוביל תבואה מהשדה אל הגורן, ובחשון תרצ"ו נרצח בנו משה, סרג'נט המשטרה, לרגלי הגלבוע על-ידי כנופית השייך אלקאסם הידוע. והאב השכול המשיך בעבודתו החקלאית והצבורית כאלון איתן אשר כל סערה לא תוכל לו והיה מקור עידוד ומשען לאחרים.
רשם בכתב זכרונות רבים מחייו בראש פנה ואת פרשת חייו מאז התנחלותו שהיא משולבת בתולדות המושבה מלחמיה, ששמה הוסב אח"כ ל"מנחמיה" על שם אביו של סיר הרברט סמואל (אליעזר בן מנחם), שביקר במושבה אחרי ההתנפלות הגדולה עליה ותרם 300 לירות להקמת גשר בטחון על הירדן בקרבתה.
כראש המושבה שלל מאת צעיר בן המקום את רשות הדיבור באספה כללית, משום שידי ההוא מגואלות בדם שומר עברי שרצח לפני כמה שנים. בתור נקמה ירה אותו צעיר בר' שלמה יצחק ורצח אותו נפש במרכז המושבה, ביום כ"ז אלול תש"ב (9.9.42) ונקבר במנחמיה.
צאצאיו: צבי ז "ל, שמעון (בחיפה), משה ז"ל, הדסה ז"ל, כוכב ז"ל.
יוחנן (אויגן) רטנר
נולד באודיסה (רוסיה) בשנת תרנ"א (14.7.1891) לאביו חיים ולאמו אסתר בת נפתלי פרץ. חינוך תיכוני קבל בגימנסיה רוסית באודיסה ובגימנסיה גרמנית במאנהיים. המשיך בבית-הספר הגבוה הטכני בקרלסרוה (גרמניה) ושם קבל את התואר ארכיטקט. בשנת 1923 עלה ארצה ונתקבל כפרופיסור בטכניון בחיפה. יחד עם עבודתו בהוראה הוא פעיל בחיים הצבוריים היהודיים. שמש כל השנים כיועץ הסוכנות היהודית להקמת ישובים חקלאיים ולשאלת בטחון. בשנים ה1938-1939 הוא ראש המפקדה הארצית של ההגנה ובשנת 1947 חבר הפיקוד העליון.
עם הקמת צבא ההגנה לישראל הוא ראש אגף במטה הכללי. אח"כ נספח צבאי ליד הצירות הישראלית בברית המועצות. דרגתו הצבאית: אלוף.
בין הבנינים אשר הקים: בנייני המסודות הלאומיים בירושלים, מלון "עדן" בירושלים ועוד.
פרסם מאמרים מקצועיים בעברית, צרפתית, אנגלית.
בשנת 1933 נשא לאשה את אורה בת דוד ווייל. בניו: דוד, מיכאל.
יוסף קוסונוגי
נולד בבודפסט, בשנת תרס"ח (באפריל 1908), לאביו אברהם (מסגר טכנאי), ולאמו בתיה לבית ווייסמן. עוד בגיל צעיר, בן 12-13, התחיל לצייר. בסיימו את למודיו בבית הספר התיכון בבודפסט נסע לברלין לאקדמיה לציור, בה למד ארבע שנים. עוד שנים מספר חי בברלין עד עלותו ארצה דרך צרפת בשנת 1926. מתחיל בעבודה בבנין בת"א. שלש שנים עובד כמכונאי בטרקטור בפרדסי גן-חיים. כאן ספג לראשונה את מראות הנוף של הארץ. כעבור זמן זה הוא עובר לירושלים ומאז כל זמנו קודש לעבודת הציור.
תערוכה ראשונה בה השתתף היתה זו הידועה של מושל ירושלים סטורס במגדל דוד. תמונותיו מופיעות בתערוכות, הנערכות בבצלאל ובתערוכה של הספרות