מרים תרומותיו לטובת הפועלים, אות הוא שהתעורר בו הרגש הלאומי לעשות דבר תכליתי למען אחיהם העובדים בידיהם ובגופם ממש אדמת ארץ ישראל" (ג. קרסל דבר 28.9.1943) - והוא החקלאי שכבר היה מעסיק פועלים בכרמיו, נלחם אף אז - למען זכויותיו של הפועל, ובכל חם התלהבותו לא שכח את תקופת בראשית לו כפועל שכיר יום וירגיש לרוחם ולדרישותיהם של אחיו הפועלים.
כמו במלחמתו למען זכויותיו של הפועל, התמסר באותה התלהבות והלהט הנפשי שלו - למלחמה למען זכויותיו של האכר של הימים ההם, כי לא ראה כל נגוד בין שתי החזיתות האלה. להיפך, גרם שעם רבות שטחי האדמה במושבות יוטב מצבו של האכר - ויוטבו תנאי עבודתו של הפועל העברי.
את מיטב זמנו הקדיש לרכישת שטחי אדמה נוספים, בשתוף פעולה עם הקהק"ל וכן עם חברות פרטיות לקנית קרקע. קיים יחסי ידידות עם בעלי הקרקעות, הפאודלים הערבים. השפעה רבה היתה לו עליהם וישמשו לו עוזרים במשמה זו של קנית קרקעות מידי הפלחים הערבים בסביבה.
את כל חמתו עוררו אלה שזממו למכור מחלקת נחלתם לנכרים - לערבים העשירים מיפו העיר. ויצא במלחמה גלויה מלחמת תנופה נגד מועלים ובוגדים אלה, אשר המיטו חרפה וקלון על חבריהם החלוצים הראשונים הבונים והרוכשים בזיעה ובדם כל חלקת קרקע בסביבה. ועל אף איומיהם הקשים עליו - מאסר וקנסות וחרמות, פרסם כרוזים ויפרסמם ויפיצם, לא רק בין אנשי מוסדותינו הלאומיים, גם לנציב העליון של הממשלה המנדטורית שלח את כרוזיו, רווי הזעקה על חמס זה הנעשה לאדמת המולדת אשר חכתה אלפי שנים לבניהגואליה.
כאיש הספר - עורר בקרב בני המושבה את הרצון לפעולות רוחניות, ערך הרצאות בימי הזכרון לאבות הציונות, וכן על כל נושא לאומי. את כל חם לבו הערה בנאומיו ובדרשותיו אשר לא הקפיד מעל איזו במה להשמיעם ובלבד שיעורר את לבות אחיו במושבה ובעיקר את בני הדור הצעיר, ליתר ערנות ומסירות למושבתם. ליתר פעילות רוחנית בקרבם, כשבפיו שופעים דברי שירתם של משוררינו הדגולים, ולא פסק מלהיות המוכיח בשער גם בימי שפל למושבה ולישוב כלו היה זורק דברי עדוד ותקוה שהם מבוססים על פסוקי נבואה קדושה מתבלים במאמרי חז"ל שהיו שגורים על פיו. בשפתו הנמלצת בלהט דבריו היה שובה את אזן שומעיו בעיקר מבין העולים אשר מקרוב באו להשתקע במושבה.
מבין המוסדות הרבים שנבנו במושבה אשר השתתף בבנינם - היה גם בית-הכנסת שראה בו מקדש מעט, והיה אומר בו "שיעור" בגפ"ת, מנהג מסורתי ששמר עליו מימי בחרותו בתקופת ראשית זו של חלוציות במולדת ועד ימיו האחרונים.
התענינותו הרבה בכל דבר יצירה ספרותית, היתה מעתיקה אותו לעתים מביתו בימי שבת וחג ומטלטלתו למקום תורה, אם לאהל-שם לת"א על מנת לשמוע את ח. נ. ביאליק בתכנית ענג-שבת או להאזין לדברי הרצאה של ז. ז'בוטינסקי ומה גם להאזין בצמאון לקול נגונם של גדולי החזנים, שכלם כרבם בקרו ביזמתו בנ"צ והתארחו בביתו ועברו לפני התיבה באולם ביהכ"ס המפואר של המושבה, שזכתה לכנס אז את כל היהודים בני המושבות השכנות שוחרי חזנות. היה עובר גם לפני התיבה, ומשמיע מנגינותיהם של גדולי החזנים, אותם שמע בימי נעוריו בבתי הכנסת שבאודיסה. בימים נוראים היה שופך את לבו כש"ץ.
מה רב היה אשרו בראותו את ארבעת בניו מעורים באדמת המושבה ומשרשים בה. נחת רווה משתי בנותיו המורות שהתמסרו לחנך וללמד את תלמידיהן תורה ונביאים, ספרות ישראל ושירתו. לא מעטה היתה השפעתו עליהן בהדריכו אותן בשאיבה מן המקורות הקדושים.
בשנת 1920 הוזמן ע"י אחיו בטורנטו בקנדה, לבקר בקור משפחתי שם, וישתמש בהזדמנות זו, בבקוריו בקנדה, בניו יורק ובברוקלין ועשה נפשות לרעיון הציוני ולישוב ארץ ישראל, בנאומיו היפים ספוגי האהבה לארץ מכורתו הלהיב את שומעיו בקרב ימי אמריקה לעשות למען הישוב בארץ ישראל.
ביתו שמש מאז מתמיד בית אש"ל לשד"רים ולמבקרים ולאורחים. בו שאבו חומר לתעמולה למען הארץ כשהם מבשמים בחבה לוהטת לכל עץ ולכל פרח במולדת.
ימים מספר לפני פטירתו, ורומל אז עם חילותיו בגבולות מצרים, לא נפלה בו רוחו ובדברי הנביא ישעיהו התעודד ואמר: "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום", לא ולא היה לא תהיה לגבולות ארצנו לא יגיע. דברי ד. בן-גוריון שנתפרסמו אז בעתונות להתגיס לבריגדה - הלהיבוהו וימלאוהו שמחה, בהתלהבותו התעודד וישב על מטתו ויקרא: "אלו חי ז. ז'בוטינסקי בודאי שהיה יחד עם ד. בן-גוריון יוצרים צבא רב להצלת ארץ ישראל וכבוד עם ישראל, כי הרי נבואה נזרקה מפי ד. בן-גוריון.
בלהט אמונתו הרבה אמונת תם בצור ישראל וגואלו חזה ונבא, כי הערביים יברחו מן הארץ מפני חתת בני ישראל והשתמש בדברי חזון נביאינו לחזק ולעודד את ריחם של עולי צידקוב שרפתה רוחם, מפחד האויב המאיים, מבית ומחוץ.
היה חבר ועד המושבה, חבר ועד המפקח על בית הספר. יושב ראש הועד לרכישת אדמות בסביבת המושבה ומחוצה לה. כמו כן היה המקשר בין אכרי המושבה לבין המוסדות הלאומיים. כל תפקידיו אלה שעסק בהם והקדיש להם את מיטב זמנו לא רחקוהו מלהתענין במוסדות הדתיים במקום, ויהי בין מיסדי סניף הסתדרות ה"מזרחי" במושבה בהיותו מבאי ביתם של גדולי התורה ורבניה. מתאבק בעפר רגליהם של הרב א. י. הכהן קוק, הרב עמיאל, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ראשון לציון והרב חרל"פ, אשר בספריהם ובחדושיהם הגה והשיג.