ביקר שוב בארץ בשנת 1921. וב-1936 נתקבל בכבוד רב ע"י כל הישוב.
בשנת 1923 קבע את הפרס הספרותי הראשון בארץ.
כשאביו יצא מפעולות אקטיביות נבחר נשיא פיק"א שנוסדה בשנת 1924 (במקום יק''א). כיוון את פעולתה של פיק"א כהמשך למפעלו הכביר של אביו בהרחבת הישוב, הקמת ישובים חדשים, גיוון החקלאות ואינטנסיפיקציה ע"י גילוי מקורות מים ועוד, וכן בפיתוח התעשיה בארץ ומוסיף לכהן במשרה זו עד היום.
נבחר סגן יו"ר חברת החשמל לא"י.
חבר הפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הליברלית משנת 1929 עד 1945.
שימש סגן שר משרד האספקה בבריטניה בשנת 1945.
היה פעיל במלחמה נגד הספר הלבן של פספילד. באחד מנאומיו בבית הנבחרים בתקופת המאורעות 1936-39 נשא נאום שזכה להד רב. הדגיש כי הפחתת העליה תגרום לצמצום העבודה העברית, וזה יהיה בניגוד לכל האידיאלים שבשמם התחילה ונוסדה ההתישבות העברית בא"י.
הופיע בפרלמנט הבריטי בהתנגדות חריפה לתכנית ה"חלוקה" והדגיש כי מטרת הבית הלאומי היתה להקים בארץ מדינה יהודית, עם ירושלים בתוכה. באופן מיוחד טען נגד תכנית החלוקה, שלא תאפשר קליטת עליה גדולה לקיבוץ גלויות.
היה פעיל בסיוע ליהודי גרמניה שעזבו ארץ זו מפני הנאצים.
נשיא הכבוד של המועדון האנגלו-ישראלי בלונדון.
על שמו נקראים: "שכונת יעקב" (על-יד בנימינה) ו"אשדות יעקב" (קיבוץ בעמק הירדן, 5 ק''מ מדרום לכנרת, נוסד בשנת 1933).
מלא בכבוד בקשת אביו ז"ל להעברת עצמותיו לארץ אבות. ראה פרטים בערך אביו, בעמוד 2445 בכרך זה.
אלוף דן טולקובסקי
נולד בתל-אביב, ה' שבט תרפ"א (17.1.1921).
לאביו האגרונום שמואל טולקובסקי (שליח מיוחד וציר מוסמך למדינת ישראל בברן-הלווטיה - ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 2446), ולאמו חנה בת יצחק לייב גולדברג (ראה כרך א', עמוד 483).
חניך הגמנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב, ובלונדון Imperial College of Science Technology והשתלם בבנית מכונות.
היה מקשר ב"הגנה".
בשנת 1942 קבל את התואר: מהנדס מכונאי. התיצב במשרד הגיוס באנגליה (אף שהיה פטור מגיוס, כבעל דרכון ארצישראלי) לחיל האויר.
נשלח ליוהנסבורג, דרום-אפריקה, כדי ללמוד טיסה (בזמן המלחמה היתה אנגליה מאמנת את טייסיה בדרוםאפריקה).
במשך 15 חדשים למד לחיות באויר, התמחה לטוס ב''ספיטפייר".
בשלהי 1943 נוספו על מדיו כנפיים של טייס ממש (אחד מזוגות הכנפיים המעטים שזכה בו יהודי א"י בR.A.F. הבריטי.
הוא הועבר באותו זמן לקהיר, ושם השיג את דרבני הקצינות.
הוא השתייך לטייסת - יחידה שכללה 150-200 איש ו-20 מטוסים - בחיל האויר המלכותי, בשעה שהחלה הפלישה לאיטליה, והוא משתתף, סגור יחידי בתוך ה"ספיטפייר" וממלא בהצלחה את תפקידיו הקרביים, גם בדרום צרפת ובאיים היוניים, שבאחד מהם נועד לו להיות אחר כך לאסיר.
כשנסתיימו הקרבות, הועבר לשדה התעופה בלוד, ואז חידש את הקשר עם ה"הגנה".
כששוחרר בקיץ 1946 מהצבא הבריטי - בדרגת סרן - חזר לאנגליה והתחיל עובד שם, באחד מבתי החרושת, כמהנדס.
בדצמבר 1947 - שבועים לאחר שנתקבלה באו"ם החלטת החלוקה - נתבקש ע"י ב"כ המוסדות בארץ לעזור לשליחם ברכישת מטוסים לכוחות הבטחון בא"י, ועוד באותו יום הגיש התפטרותו ממקום עבודתו.
בא-כח המוסדות היה קונה מטוסים, והוא היה מכינם להעברה לארץ.
בפברואר 1948 נתבקש לחזור לארץ ולהביא את אחד האוירונים שנרכשו.
יצא מקריידון עם אוירון שהיה רשום על שמו. בשדה התעופה ברומא אירעה תקלה - מכה מן המדחף - ושיבר את ידו הימנית. הועבר לבית-חולים פצוע. משהחלים המשיך עם כמה מטוסי הובלה שנרכשו, וברודוס (אחד האיים היווניים שהוא לחם על שיחרורם) אירעה שוב תקלה. המטוסים נעצרו והטייסים נאסרו. רק אחרי שלושה שבועות הסכימו היוונים לשחרר את הטייסים.
לארץ הגיע ב-12 למאי 1948 (יומיים לפני הכרזת המדינה) והצטרף ל"חיל האויר" המתחיל של המדינה. נתמנה לראש כנף, לקצין מבצעים של חיל האויר.
עלה לדרגת סגן-אלוף.